ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי

ניסיון אמיץ לפצח את אישיותו של הפסנתרן הנודע ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, שברח כל חייו מחשיפה: הוא שנא מחיאות כפיים, חמק מהקהל, ביטל קונצרטים ללא הרף וסבל מפרפקציוניזם שהותיר את סביבתו משתאה ולא מבינה. הוא ניגן רק באחד משני הפסנתרים שלו, שהיו נוסעים איתו לכל הופעה יחד עם מכוון הפסנתרים שלו. מכיוון שלא שיתף פעולה עם התקשורת, ומיעט לחשוף עצמו בפני הסביבה בכלל, הסרט מנסה ללמוד מי הוא היה בעזרת האנשים שסבבו אותו. הוא היה אקסצנטרי, לא נחמד ולא צפוי, ובכל זאת הפגין חמלה והתחשבות, שהיו אף הן בלתי צפויות לחלוטין, כמו אותה מקהלה שווייצרית שכתב לה עיבוד בתקופת לימודיו ושנשאר נאמן לה, או התלמידים שטיפח בלי לקחת מהם פרוטה.