מיה שרדה התקפת טרור במסעדה בפריס. בשבועות שיבואו נראה כאילו לא עבר עליה דבר, אך בפנים עולמה הרגשי מתמוטט. היא אינה מצליחה לזכור את אירועי הערב ההוא, מה קרה לפני הפיגוע, וכיצד ניצלו חייה במהלכו. הניסיון לארגן שוב את הסיפור, להזכר, להכיר את האנשים ששרדו לצידה, הופך להיות הצעד הראשון בתהליך הריפוי... הבמאית אליס וינוקור, שאחיה הוא מניצולי ה"בטקלן", מתרגמת את חוויות ההשרדות והטראומה לכדי דרמה אנושית נוגעת ללב. יש כאן תיאור אינטנסיבי מאד מנקודת מבטה של הגיבורה, של הפיגוע – בסצינה אפקטיבית שראוי להזהיר מפניה, ובעיקר יש כאן התמקדות בכאב ובצער, ובאופן המהוסס שבו אפשר אולי לשוב לחיים. כל אלו זוכים לביטוי מעולה בהופעה נהדרת של וירז‘יני אפירה, באמת אחת השחקניות הנהדרות של הקולנוע הצרפתי העכשווי, שזכתה בפרס הסזאר על משחקה כאן.