החבר שלי

כשאנו פוגשים את פרנסואה לראשונה הוא בהלוויתו של עמית למקצוע, סוחר עתיקות. לא מתוך רספקט למת אלא מתוך רצון להשיג קצת סחורה חדשה. במסיבת יום ההולדת שלו מבהירים לו ידידיו בדיוק מה הם חושבים עליו ועל נטייתו להעריך חפצים על פני בני אדם. שותפתו לחנות העתיקות, קתרין, מאתגרת אותו: חזור עם חבר אמיתי תוך עשרה ימים או שתאלץ להעביר לי את הכד היווני היקר שזה עתה קנית. המשימה מתבררת כבלתי אפשרית עד שפרנסואה מבקש מנהג מונית פטפטן ללמד אותו כיצד לרכוש חברים. אצל פטריס לקונט תמיד פעורה תהום בין הדמויות הראשיות - תהום שאותה הוא מבקש לגשר. כאן הוא עוסק במישרין בשאלת סודות הקשרים האנושיים והוא עושה זאת במגע קליל ובטוח בעצמו. עם צילום קריסטלי ושחקנים שנותנים הכל התוצאה היא קומדיה צרפתית נהדרת.