התקיפה

כדי לשכנע את קונרי להשתתף בסרט בונד נוסף, יונייטד ארטיסטס נתנו לו לבחור שני פרוייקטים לעצמו. זה הראשון שבהם. קונרי בחר במחזה מאת ג'ון הופקינס, ותפר לעצמו את התפקיד הראשי: שוטר ותיק שנפשו נכוותה אחרי עשרות שנים של חיים לצד הפשע. חקירת העלמותה של ילדה והחשד שפדופיל מסתובב חופשי, מובילים אותו להתפרקות. הסרט מוציא מקונרי את כל מה שהודחק בתפקידיו הקודמים: זעם, פרוורסיה ותוקפנות. הבימוי של סידני לומט (שעבד עם קונרי בארבעה סרטים בסה"כ) מצליח לשחק היטב עם האמביוולנטיות הזו, אבל התוצאה היא כה אינטנסיבית שהקהל לא נענה לה. יונייטד ארטיסטס לא מימשו את המשך העסקה. אבל גם ממרחק של חמישה עשורים זהו סרט מענין מאד – מחוספס, מטריד ועם תצוגות משחק מעולות מהאנסמבל כולו. כאן נולדים כמה מהמוטיבים שיופיעו שוב בג'ים מאלון, שוטר המקוף הקשוח שיגלם קונרי ב"בלתי משוחדים". שם הוא כבר יזכה באוסקר. כך או כך, זהו סרט קצת נשכח שראוי לתשומת לב.