הגברים של רחוב באוורי

הם פועלי בניין, כורי פחם, עובדים בשדות הנפט או ברציפי הנמלים. הם חזקים אך מוכים, יפים אך מלוכלים, שבורים ועדיין מקווים לטוב - נוכחים במרכז תמונת המסך של היראליזם הקולנועי, שפרח במחצית הראשונה של המאה העשרים. בעולמו של ליונל רוגוזין הם מסתובבים במנהטן; בין הברים, הכנסייה, בתי התמחוי, העבודה היומית, והמלונות המציעים מחסה ללילה. במרחב הזה רוגוזין מביים כקוסם הנע בין אשליה למציאות את הפרק הקולנועי האחרון של מיתוס הגבריות האמריקאית הלבנה ו״ההירואית״. ״הגברים של רחוב ווארי״ מבשר את מהפכת התרבות של שנות ה-60 ויותר מכך את הסתלקותם של הגיבורים הללו מחזית הייצוגים.