והספינה שטה

ימים ספורים לפני פרוץ מלה“ע הראשונה, יוצאת ספינה איטלקית מנמל נאפולי אל הים האגאי כדי לפזר את אפרה של זמרת אופרה מפורסמת שהלכה לעולמה. בקריירה של כל מאסטר יש שלב שבו סרטיו הן מסיבה פרטית, והסרט שלפנינו, הוא מין חגיגה כזו: דמויות רגישות ונלעגות, שורה של סצינות שנעות בין הפאתטי והנוגע ללב  וכמו כל הקריירה של פליני, הוא נהנה להלך על המתח שבין הגבוה לנמוך (כאן: העממי והאופראי, אם תרצו). יש כאן אימאג'ים חלומיים שאי אפשר להתנגד להם – שמתגלים לבסוף כאוקיינוס של צלופן באולפני צ'ינה צ'יטה. זה קולנוע אדיר, הולך בגדולות שכמעט כבר לא עושים כיום. אסור להחמיץ.