ג'ולייטה של הרוחות

בסרטו הראשון בצבע, שיכלל פליני את שפתו הקולנועית והציף את המסך בדימויים זוהרים. העלילה עוסקת בעקרת בית מתבגרת ועצורה, המבינה כי ליבו של בעלה מצא לו כתובת חדשה. נהוג להגדיר את הסרט כגרסה הנשית של "שמונה וחצי" – כלומר מסע אל הדימיונות והפנטזיות של גיבורה החווה משבר אמצע החיים ופליני אף הגדירו כ"אגדה על נישואין, בדיחה רצינית על מוסר" ואת סופו תיאר כרגע של שחרור. אשתו, כוכבת הסרט, ג'ולייטה מסינה, שהסרט נעשה כמתנה עבורה, ראתה את הסיום כרגע של בדידות. כך או כך, את הפרק הזה בפילמוגרפיה של פליני אי אפשר לשפוט רק במונחים כאלו – זהו קולנוע קרנבלי, מהנה וחושני, שפשוט כדאי להתמסר לו בלי להתפלסף יותר מדי.