פליני בצבע

בבית זונות רומי של טרום העידן הנוצרי פוגש אנקולפיו, המספר, נהנתן ושקרן מקצועי, את אסקילטוס, בחור צעיר שמצא כאן מפלט משיעור פילוסופיה משעמם. השניים חוברים יחדיו למסע תענוגות משותף וחסר כל מעצורי מוסרנות נוצרית. התוצאה היא ספקטאקל ענק שיש בו הכל: צבעים, דמויות, קטעי סיפורים, פילוסופיה, מוזרויות אנושיות, אסתטיקה יוצאת דופן - חזיון עשיר שראוי למעמדו כאחד השיאים הגבוהים של אמנות הקולנוע. 

סרטו התיעודי של פליני עבור הטלויזיה האיטלקית מורכב משלושה פרקים התוהים על מהותו של דמות הליצן בחיינו. דרך פרקים אלו ממשיך המאסטר לעסוק בנושאים שמעניינים אותו, בעיקר על מקומה של הפנטזיה בתוך החיים, ועל המתח שבין הנשגב למגוחך. 

במהלך הזיותיו האירוטיות של נוסע רדום ברכבת הוא נקלע לועידת פמיניסטיות תוקפניות, מבלה בזרועות עקרת בית מפלצתית, נרדף ע“י קטינות תוקפניות ועובר עוד הרפתקאות שונות ומשונות עם כל סוגי הנשים. "כל הסרטים שלי הם על נשים. הן מייצגות מיתוס, מיסתורין, קסם. אפילו הקולנוע עצמו מצטייר לי בדמות נשית..."

רימיני היא עיר הולדתו של פדריקו פליני ומבעד לעיניו של טיטה בן ה–13, בלי אף לא קמצוץ של נוסטלגיה, עולים זיכרונות ימי ילדותו החופפים לימי איטליה הפאשיסטית תחת משטרו של בניטו מוסליני. שלל של דמויות פלינאיות טיפוסיות עוברות לנגד עינינו במצעד של אפיזודות שבו חוגג ומגיע לידי שלמות הסיגנון הקליידוסקופי הייחודי של המאסטר. 

ימים ספורים לפני פרוץ מלה“ע הראשונה, יוצאת ספינה איטלקית מנמל נאפולי אל הים האגאי כדי לפזר את אפרה של זמרת אופרה מפורסמת שהלכה לעולמה. יש כאן אימאג'ים חלומיים שאי אפשר להתנגד להם – זה קולנוע אדיר, הולך בגדולות שכמעט כבר לא עושים כיום. אסור להחמיץ.