ב-1965 יצא דילן לסיבוב הופעות באנגליה. ד.א. פניבייקר, שנחשב כבר אז לדוקומנטריסט פורץ דרך, הוזמן בידי מנהלו של דילן, אלברט גרוסמן, לתעד את המסע. נאמן לגישת "זבוב על הקיר", התוצאה היא פחות שירים על הבמה ויותר הצצה אל מאחורי הקלעים, מפגשים עם מעריצים, שיחות עם עתונאים, זמן בחדר ההלבשה וכן הלאה. האופן שבו דילן בוחר להתמודד עם כל זה, הן הסיבות שהפכו את הסרט לקלאסיקה – מפני ש"אל תביט לאחור" מקבע את הדימוי החד פעמי שלו: כשהוא מסתתר מאחורי משקפי שמש, סיגריה או גיטרה, דילן מתגלה כיוצר מבריק, שנון, חד לשון שאי אפשר להסיר ממנו את העינים ועוד יותר קשה לפענח את דמותו.