הגעתו של "אנונימי לגמרי" להקרנות בסינמטק היא הזדמנות נפלאה לצלול לתוך הפרסונה הקולנועית של בוב דילן כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרטים תיעודיים, סרטים בהשראתו ותפקידים קולנועיים. התוכנית מציגה את הרבדים הרבים של דמותו של המוזיקאי ובוחנת את הפיכתו מעילוי של מוזיקת פולק לאייקון תרבותי. כבר ב-1965, ליווה הבמאי ד. א. פניבייקר את סיבוב ההופעות של דילן באנגליה בסרט "אל תביט לאחור". הסרט מציע מבט אינטימי לאייקון בהתהוות ועזר לקבע את דמותו האניגמטית של דילן. "אני לא שם" (2007) של טוד היינס מטשטש עוד יותר את הגבול בין עובדה לבדיה, ומתאר את האבולוציה של דילן באמצעות מספר שחקנים, שכל אחד מהם מגלם היבט אחר של זהותו.
המחווה נמשכת עם "הוואלס האחרון" (1978), בו מרטין סקורסזה מתעד את קונצרט הפרידה של The Band, להקת הליווי של דילן, והופעתו של דילן משמשת רגע מרכזי שמדגיש את השפעתו על מוזיקה אמריקאית. ב"פט גארט ובילי הנער" (1973), דילן לא רק משחק אלא גם תורם לפסקול, וממזג את הרגישות הפואטית שלו עם ז'אנר המערבון.
גם האחים כהן שאבו השראה מדילן וב-2013 ביימו את "בתוך לוין דיוויס", על מוזיקאי פולק בראשית הסיקסטיז בניו יורק שמתקשה למצוא את מקומו. "אנונימי לגמרי", שככל הנראה לא יהיה האחרון בסרטי דילן, הוא אולי העיבוד הכי ישיר לסיפורו של האמן. טימותי שאלאמה מספק את הופעתו הטובה ביותר עד כה, כדילן הצעיר בתחילת דרכו, ומתעל את המורכבות והמסתורין שהגדירו את הקריירה של המוזיקאי האגדי. התיאור הזה משתלב בצורה מושלמת בפרסונה הקולנועית של דילן, ויחד עם הסרטים האחרים בתוכנית, מוסיף מימד נוסף לדמותו המסתורית והחידתית של דילן. הוא מראה כיצד סירובו של דילן להגדרות ותוויות רק חיזק את מעמדו כאייקון תרבותי.
