ריפלי, נוכל קר רוח וחסר פרוטה מתקנא בידידו הריקני והעשיר. הוא מחסל אותו ונוטל את זהותו, כספו ונערתו. רנה קלמן שיצר את הסרט עם פריצת הגל החדש, נמנע מן הטקטיקות הקולנועית החדשות וביים את הסרט בסגנון מוקפד, כשהוא מאזן בין פסיכולוגיה ומתח. עבודת המצלמה של אנרי דקה מדגישה את השמש הקופחת של הים התיכון ובעיקר, זוהי הופעתו של דלון שפשוט זוחל מתחת לעור כדי להביא את הקהל להזדהות עם דמותו האפלה. "לעין השמש", שמבוסס על רומן מאת פטרישיה הייסמית, זכה לעיבוד מאוחר ומוצלח בשם "הכשרון של מר ריפלי" בבימוי אנתוני מינגלה ובכיכובו של מאט דיימון, אולם הגרסה המוקדמת שלפנינו, שהיתה לסרט הפריצה של אלן דלון, נחשבת גם היום ובצדק לאחת הקלאסיקות של שנות השישים.