מבין שחקני-העל של הקולנוע הצרפתי שצמחו מאז סוף שנות החמישים ועד ימינו (מבלמונדו, טרינטיניאן ודפרדייה ועד אוטיי וקלוזה) אפשר להגיד שהיחיד שהוא כוכב במובן ההוליוודי-אמריקאי של המילה הוא אלן דלון. כמו שהגדיר זאת בזמנו אורי קליין: "דלון יותר מכל שחקן קולנוע עכשווי אחר, הוא ההתגלמות הצרופה של המושג כוכב: שילוב בין דמות, נוכחות וקשת גדולה של תפקידים שמשרתים את הדמות והנוכחות האלה." דלון, כמו איסטווד, תמיד נשאר דלון, גם כשהוא מגלם דמות מורכבת כמו ב"מר קליין" או במותחני הפשע משנות השישים והשבעים. יופיו הפיזי והכריזמה נמצאים תמיד שם לצד יכולת משחק לא מבוטלת.
אלן פביין מוריס מרסל דלון נולד בנובמבר 1935 להורים ממוצא קורסיקני-צרפתי-איטלקי-גרמני. הוריו התגרשו בילדותו ושנות הנעורים עברו עליו בסערה כשסולק לא פעם מביה"ס בעקבות התנהגותו. אחרי שרות צבאי בהודו-סין באמצע שנות החמישים, עבד בעבודות שונות עד שניסה את כוחו במשחק החל מ-1957. הפריצה שלו הייתה בסרטו של ויסקונטי "רוקו ואחיו" בשנת 1960 בעקבותיו נסק למעמד של כוכב על בינלאומי.
אנו שמחים להקרין 12 סרטים קלאסיים בכיכובו של דלון מתחיל שנות השישים ועד שנות השמונים – התקופה איתה הוא מזוהה יותר מכל והופיע בסרטיהם של בכירי הבמאים של צרפת, בריטניה ואיטליה.
