שישי | 27.12.24

שעה פריטים
All day
 
4pm
16:00
5pm
6pm
18:00
8pm
9pm
21:00
סגור
לתכנית החודשית
אודות הסדרה

סרטים שעברו מתחת לרדאר

בימוי: מנוסוס מנוסאקיס | יוון 2015 | 116 דקות| יוונית | תרגום לעברית

עלילת סרט זה, המבוסס על הספר בעל אותו השם מאת ג'ורג' סקמפרדוניס, מתרחשת בסלוניקי שביוון בין השנים 1942 ל-1943. תחת הכיבוש הגרמני, ג'ורג' ואסטריאה הצעירים מתאהבים, אלא שבאותם ימים קשים, האהבה בין נוצרי ויהודיה אסורה. זוג האוהבים האמיצים, הלכודים בין משטר טוטליטארי ברוטאלי לבין הפרדה גזעית אבסורדית, מוצאים מקלט בטברנה ההיסטורית אוזרי ציצאניס, אותה מנהל המלחין ואסיליס ציצאניס. ציצאניס הדגול מבלה בטברנה את שנותיו הפורות ביותר, ושם הוא מלחין את שיריו המוכרים ביותר, ביניהם השיר האגדי "סינפיסמני קיריאקי" (יום ראשון מעונן).

בימוי: אודי אלוני | ישראל 2016 | 96 דקות| ערבית | תרגום לעברית

זוכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל ברלין 2016. מנאר היא זמרת צעירה ולוחמנית וכארים הוא אמן היפ הופ. שני אוהבים צעירים שמנסים לפלס את דרכם המשותפת בגטו הפלסטיני של לוד, אחת מתחנות הסמים המרכזיות בישראל. סיפור אהבתם והמוזיקה שהם יוצרים הופכים לכלי הנשק בעזרתו הם מנסים להילחם בשתי חזיתות במקביל: בדיכוי החיצוני שמפעילה החברה הישראלית יהודית לצד הלחצים הפנימיים מכיוון החברה הערבית השמרנית. הסרט מתאר את חייהם של דור חדש של ערבים, לא רק בישראל, המחפשים נורמליות דרך מוזיקה ואהבה נגד כל הסיכויים. 

שם באנגלית:
Junction 48
בימוי: אורי זוהר | ישראל 1964 | 72 דקות| עברית

סרטו הראשון של אורי זוהר נעזר בתסריט מאת עמוס קינן והופעה של אברהם הפנר וצוות שחקנים צעיר ונחוש, ובהשראת “הללויה הגבעות“ האוונגרדי של אדולפס מקאס, נוצר את אחד הסרטים הפרועים בתולדות הקולנוע המקומי. יש כאן פרודיה על כל ז‘אנר קולנועי אפשרי, הבנה עמוקה של מנגנוני התרבות הישראלית עם מבט אירוני עליהם, ובעיקר תחושה של חלוציות קולנועית כובשת. בהיתוך בין הקולנוע האוונגרדי הבינלאומי לאבסורד הציוני, יצרו זוהר ושותפיו את אחת מאבני היסוד בתולדות הקולנוע הישראלי. עותק דיגיטלי משוחזר שהופק בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, בשיתוף צלם הסרט דוד גורפינקל.

שם באנגלית:
A Hole in the Moon
בימוי:
בימוי: מיק ג'קסון | בריטניה, ארה"ב 2016 | 110 דקות| אנגלית | תרגום לעברית

"הכחשה" הוא אחד מסיפורי בית המשפט המרתקים של המאה העשרים. לאחר שפרופסור דבורה ליפשטדט קראה להיסטוריון השנוי במחלוקת דיוויד אירווינג מכחיש שואה, תבע אותה אירווינג על דיבה. במערכת המשפט האנגלית, במקרים של דיבה, חובת ההוכחה נופלת על הנתבע וכך מצאה את עצמה פרופסור ליפשטדט נאלצת להוכיח שהשואה אכן קרתה. הסרט מגולל את אחורי הקלעים של המערכה המשפטית שניהלה פרופסור ליפשטדט ואת מאבקה על האמת עצמה.

"הכחשה", בכיכובם של רייצ'ל וויז כליפשטדט הנחושה והחריפה, טימותי ספול כמייצג הרוע במהותו אירווינג וטום ווילקנסון כעורך הדין האיתן ריצ'רד רמפטון, הוא תזכורת קולנועית מלאת עוצמה על איך היסטוריה מתעצבת. "הייתי רוצה שאנשים יבינו שהשואה היא השמדת העם המתועדת ביותר בהיסטוריה. אי אפשר להכחיש אותה. אפשר לדון בהיבטים השונים שלה – מדוע היא קרתה, איך היא קרתה, אבל לא העובדה שהיא קרתה... זה לא צרות אופקים, זה הכרה באמת" (דבורה ליפשטדט).

בימוי:לורי אנדרסון | ארה"ב 2015 | 75 דקות| אנגלית | תרגום לעברית

שלושים שנה אחרי "בית האמיצים", שבה לורי אנדרסון עם יצירה קולנועית נוספת באורך מלא, והיה שווה לחכות. הסרט החדש, ששמו מכוון אל לולאבל, כלבת הרט-טרייר האהובה של אנדרסון שמתה ב-2011, הוא יצירה אישית השוזרת זיכרונות ילדות, יומני וידאו והרהורים פילוסופיים, לצד מחוות לאמנים, לכותבים, למוסיקאים ולהוגים. אנדרסון, המוזיקאית האגדית, מתיכה כאן את קולה המקריא טקסט פרי עטה עם קומפוזיציות מקוריות לכינור, אנימציה ידנית יפהפיה, סרטים ביתיים ב-8 מ"מ ועבודות אמנות מתערוכותיה בעבר ובהווה, תוך שהיא מכוננת שפה חזותית קולאז'ית ומהפנטת ובוחנת כיצד סיפורים מתעצבים ומסופרים, וכיצד אנו משתמשים בהם כדי לחלץ הגיון מחיינו.