חתונה

החתן הוא בן למשפחה עם כסף ישן, הכלה היא בתו של סוחר משאיות שהתעשר בעשר אצבעות. מאחר ואבי החתן הוא מהגר איטלקי, והשמועה גורסת כי הוא קשור למאפיה, האורחים מפחדים להגיע. זו רק הקטנה שבבעיות. יש כאן כמה עשרות דמויות, יותר משני קונפליקטים וסודות משפחתיים, אבל אלטמן מצליח ללהטט את כל החומרים האלו בקלילות מעוררת השתאות. כמו תמיד, הוא נשען על דמויות חד פעמיות, על שכבות של דיאלוג, על כמה מנועים נרטיבים שרועמים במקביל ועל יכולתו להציג לנו את כל זה במידה של ריחוק אירוני – אבל לא אירוני מדי. בסופו של דבר אנחנו זוכים לאותו מבט ספקני ואולי גם קצת מיואש על הכוחות שמפעילים את גיבוריו (ואותנו). "חתונה" אולי קצת פחות מוכר בתוך הרפרטואר האלטמני הגדול, אבל הוא מסיים היטב את תור הזהב של שנות השבעים שלו.