השנה מציינים 50 שנה לצאת "הערות על הסינמטוגרף" – ספרו יוצא הדופן של הבמאי רובר ברסון שבו ריכז את האבחנות והעקרונות שלפיהם יצר את סרטיו. זאת הזדמנות טובה לחזור אל ברסון ואל סרטיו.
ברסון (1907-1999) נחשב לאחד הבמאים המקוריים והמשפיעים במחצית השניה של המאה העשרים. הקולנוע שלו נולד מתוך הריאליזם הפסיכולוגי, אבל ככל שהוא דייק את הסגנון שלו, הוא נטש לחלוטין את הגישה הדרמטית והפסיכולוגית, לטובת ניסיון לתאר את הפנימיות של גיבוריו דרך מעשיהם. כך, החל מסרטו השלישי הוא ויתר על שחקנים מקצועיים וליהק אנשים רגילים, וביים אותם להופיע בפנים חתומות ובפעולות כמו אטומטיות.
באותה מידה עיצב את סגנונו הקולנועי באיפוק, כשהמצלמה לוכדת את גיבוריו בפעולתם והעריכה הפרגמנטרית מחלקת את הפעולה ואת החלל למרכיביהם החשובים. הפסקול נשען על הדיאלוגים כפי שהוקלטו, על מעט מוסיקה ולעיתים קרובות על קול מספר המחבר בין פרקי הסרט. אולם העלילה, יותר מאשר דרמה, מתארת את המאבק הפנימי של גיבוריו – מאבק שבין הספק והכאב לבין השאיפה לגאולה והשרדות.
אף שהיה קתולי, ואף שנושאים אלו של סבל, הקרבה וגאולה הם מיסודות האמונה, ברסון איננו מציע מסלול מהיר של תשובה ומירוק הנפש. סרטיו מסתוריים ובלתי מפוענחים ואינם מציעים תובנות פשוטות. הסרטים מתבוננים בעולם בפשטות וחומרה ונמענים מסנטימנטליות, והתוצאה מובילה את הצופים לא אחת לתחושות סותרות של ייאוש וחסד.
החל מאמצע נובמבר ועד אמצע דצמבר נקרין 11 מתוך 13 הסרטים שביים ברסון במהלך קריירה בת 4 עשורים. תוכנית רחבה שכזו לא הוקרנה בסינמטק מאז ראשית האלף הנוכחי. ההקרנות החודש הן הזדמנות להכיר יוצר שהשפעתו הסגנונית והתמטית ניכרת גם היום.
