לגלות מחדש, להציג מחדש, לחגוג מחדש את אוצרות הקולנוע
במשך מעל למאה שנה, הקולנוע נסמך על חומר גלם פיזי, הפילם, אותה רצועת צללויד ארוכה שעליה הוטבעו התמונה והפסקול. מאחר והפילם הוא חומר פיזי ומתכלה – סרטים רבים לא היו נגישים. העותקים ששרדו היו באיכות ירודה: שרוטים, דהויים ולעתים גם מקוטעים. אך בעשור וחצי האחרונים עובר הקולנוע מהפכה. הפילם מוחלף בקובץ דיגיטלי. כחלק מתנופת המהפכה הזו, נוצקים לפורמט החדש אלפי סרטים ישנים. כך נשלפים מארכיונים ברחבי העולם עותקי הנגטיב – המקור – שבו נוצרו הסרטים. עותקים אלו נסרקים לפורמט הדיגיטלי, עוברים תיקון וניקוי, התאמת צבעים ונארזים מחדש בפורמט ההקרנה החדש. השינויים הטכנולוגיים האדירים שעוברים על הקולנוע בעשור האחרון, המעבר מפילם לדיגיטל, מאפשרים להחזיר למסכים סרטים רבים ולהנגיש אוצרות מורשת לקהל הרחב. מהפכה זו מתרחשת עתה גם אצלנו בארכיון הסרטים הישראלי, שנמצא בשיאו של פרוייקט אדיר להמרת כל אוסף הקולנוע הישראלי (הכולל סרטים, יומני חדשות וסרטים ביתיים) לפורמט החדש, למען שימורו והנגשתו, שאת תוצריה המצטברים ניתן לפגוש באתר הארכיון.
שבוע הרסטורציות נולד מתוך כוונה להרחיב את המבט על עבודת הארכיון – כאן וברחבי העולם ולהציע מפגש לעתים מחודש ולעתים ראשון עם אוצרות קולנועיים מרחבי העולם. התכנית מחזירה למסך הגדול כמה מהקלאסיקות וסרטי המופת של האמנות השביעית וזוהי אפשרות יקרה מפז לצפות בסרטים אלו כפי שיוצריהם התכוונו שיראו אותם ובאיכות הטובה ביותר.
כמדי שנה הסינמטק מפנה זרקור לתגלית קולנועית, אוצר נחבא. השנה אנחנו גאים להציג מחווה קטנה לבמאי האמריקאי מייקל רומר.
מייקל רומר נולד ב-1928 בברלין. הוא הוברח לבריטניה, יחד עם מאות ילדי הקינדרטרנספורט ב-1939, מכאן עבר לארה"ב ב-1945 והחל ללמוד בהארוורד. "תמיד הייתי חריג": מהגר, בן לאם גרושה. באוניברסיטה גילה את הקולנוע – בברלין אסור היה ליהודים להכנס לקולנוע ובאנגליה היה פליט. הוא לא התרשם מהקולנוע ההוליוודי וביקורות נלהבות כתב על קורוסאווה, דרייר, ברסון. המעבר למאחורי המצלמה החל לא הרבה אחר כך בשיתוף פעולה עם מי שיהיה שותפו המקצועי בשנים הבאות רוברט יאנג. תחילה ביים עשרות סרטי הדרכה וחינוך, ואחר כך קיבל הזדמנות לביים סרט תעודה עבור NBC, שנגנז בשל התיאור הניאוריאליסטי של עוני. מכאן המשיך רומר לשייף את הסגנון הקולנועי שלו. ב-1964 הוא ביים את הפיצ'ר הראשון שלו "גבר לגמרי" (Nothing But A Man). עד היום נחשב הסרט ובצדק ליצירת מפתח, מפני שהיה אחד הראשונים שהתבוננו בכנות בחיי הקהילה האפרו אמריקאית בימי המתח הגזעני בדרום ארה"ב של שנות השישים. רומר הפעיל כאן את מה שיהפוך לסימן ההכר שלו גם בשני הסרטים הבאים: שילוב של התבוננות נעדרת קלישאות, שמעמתת את גיבוריו עם מכשולי החברה. הוא שמר על גישה אוהדת לגיבוריו אך נמנע מסנטימנטים מיותרים והתוצאה מהממת עד היום בישירותה ועוצמתה הרגשית. אך היא אכזבה את רומר שחש כי סרטו נכנע למסלול הקולנוע האמריקאי שבו הנחישות של הגיבורים מסוגלת להתמודד עם המציאות. סרטו הבא צולם בסוף שנות השישים, ותיאר את קורותיו של סוכן הימורים יהודי אחרי שהוא משתחרר מהכלא. התוצאה זכתה לתגובות צוננות בהקרנות ניסיון ורומר בחר לגנוז אותה. רק שני עשורים מאוחר יותר, כאשר עשה לה העתקה דיגיטלית ושמע את הטכנאי צוחק – חשב שאולי הסרט שווה משהו. הוא הגיש את הסרט לפסטיבלים של קאן וטורונטו ובאיחור של שני עשורים זכה "העלילה כנגד הארי" לפגוש את הקהל. סרטו השלישי "הנקמה שלי" הוא מלודרמת מנהגים שמתקיימת בתוך המציאות החברתית של ניו אנגלנד, ובמרכזה עומדות נשים שחייהן מטלטלים.
סרטיו של רומר מגלים יוצר מורכב וחכם: מתאימים לרגע ההיסטורי שבו הם נעשים, עם תסריטים הכתובים בשנינות וגיבורים שאינם מעוצבים בפשטנות. הצפיה בהם מעוררת תחושה של החמצה על יוצר מקורי וחד פעמי שהנסיבות ניווטו את הקריירה שלו לשוליים. בשנה האחרונה, בזכות הרסטורציות שלפנינו, הוא מקבל – בעשור העשירי לחייו – הזמנות נוספת להגיע אל הקהל. אל תחמיצו.
התוכנית יוצאת לפועל בסיוע חברת ההפצה The Film Desk, תודה מיוחדת לג'ייקוב פרלין על נדיבותו ואורך רוחו.
פסטיבל הרסטורציות הוא חגיגה של האמנות השביעית. זוהי הזדמנות למפגש עם סרטים מכל העולם – יצירות מופת שסוף סוף אפשר להקרין בעותק איכותי, סרטים חדשים שנוצרים על סמך סרטי ארכיון ישנים וגם סרטים נדירים שזוכים לפתע לתשומת לב וחושפים יוצרים וכיווני יצירה חדשים־ישנים. הקולנוע הוא אמנות צעירה, אך מסתתרות בה פנינים רבות: מוכרות יותר ופחות שתמיד מעניין לפגוש בהן. אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו למסע מהנה ומפתיע אל אוצרות אלו, חלקם לגלות מחדש וחלקם לבקר מחדש.