בשנים האחרונות זוכה הקולנוע הסיני להצלחה כבירה וסרטיהם של במאים סינים מוקרנים בפסטיבלי הקולנוע הבולטים בהיקף שהולך וגדל ונהנים מהערכה ומפרסים. התוכנית שנקרין החודש מבקשת להתמקד בכמה מן הסרטים הללו. ההיסטוריה של הקולנוע הסיני רצופה משברים ושינויים בעקבות המהפכים הפוליטיים שעברו על סין. אולם מאז סוף שנות השמונים אפשר לראות רצף יצירה ארוך ומרשים שמתוכו התבלטו כמה כשרונות המוכרים גם לקהל הישראל: ז'אנג יימו וצ'ן קייגה, הנחשבים לבמאי "הדור החמישי" שפרצו בסוף שנות השמונים וז'יה ז'אנגקה ולו יה, בין הבולטים שבבמאי "הדור השישי", שנוצר מאז ראשית שנות התשעים. הפריחה הנוכחית בקולנוע הסיני מובלת על ידי דור חדש וצעיר של יוצרים, ואחד המאפיינים ביצירתם – כפי שעולה ממרבית הסרטים שנציג החודש – הוא עיסוק בשאלות היסוד הקולנועיות של עיצוב הזמן והחלל: ניסיון ללכוד את הזמן האמיתי באמצעות שוטים ארוכים וחופפים ("פיל יושב דומם"), נדודים על פני זמן ומקום הנדחסים לתוך מסגרת קולנועית רגילה ("אפר לבן"), משחק עם גודל התמונה ("אני לא מאדאם בובארי"), החלפה בין זמנים וצבעים ("האלמנה המכשפה") ותנועה בין דו לתלת מימד ("מסע ארוך אל תוך הלילה") – סרטים אלו נעים בין שוליים למרכז, בין העיר לאיזורי הכפר, במרכזם עלילות הקשורות לעולם הפשע, והגבולות המשפחתיים והחברתיים שבורים. מגוון האמצעים הללו מעידים על מחשבה קולנועית תוססת המחפשת דרכים חדשות לספר את סיפור השבר הזה. לצד התרחשות זו, נציג שני סרטים חדשים שעשויים באופן ריאליסטי ומתון יותר: "פרידה ראשונה" ו"במעלה ההר" שמשתמשים בנופים האנושים והגאוגרפיים כדי לבחון גם הם את המפגש שבין הספר למרכז ואת המתחים שבין מסורת לקדמה. האסופה כולה מעידה על החיוניות של היצירה הקולנועית הסינית מהשנים האחרונות – שיש בה מידה רבה של תעוזה וחופש, והיא בוודאי מהטריטוריות הקולנועיות המסקרנות כיום.
נתיב עוקף צנזורה: המגבלות רק הפכו את הקולנוע הסיני לעשיר יותר / יונתן אנגלנדר, הארץ