שנת 1968 היתה השנה הפוליטית ביותר בעשור הפוליטי ביותר של המאה העשרים. ב-56 מדינות התחוללו בשנה זו מחאות ומרידות, בעיקר של סטודנטים. ברחובות הערים המרכזיות ברחבי העולם פרצו שביתות, הפגנות אלימות, והוקמו מתרסים. בפעם הראשונה התקוממו צעירים נגד משטרים וצורות חשיבה פוליטיות וחברתיות. בשנה זו התאחדו צעירי כל העולם נגד המשטר, התרבות הפוליטית וצורת החיים בדרישה לשינוי יסודי.
למרות האופי השונה של המחאה בכל מדינה, היו אלו בעיקר סטודנטים שמחו כנגד הסדרים החדשים שנוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה. בעזרת צורות ביטוי חדשניות להבעת המחאה והמסרים שיצאו ממנה – סרטים, שירים, מיצגים, תיאטרון, שירה ושיח אינטלקטואלי חדש; בטכנולוגיה מודרנית – טלוויזיה, וידאו, טרנזיסטורים ורמקולים נוצרה תרבות פוליטית צעירה חדשה שתרמה לדימוי של שנת 68 כשנה בה בער העולם.
את 68 ניתן להסביר בשורה ארוכה של נסיבות שאפיינו את העולם הפוסט מלחמתי, בהן ארבעה תהליכי מפתח: הראשון דמוגרפי – הילודה הגבוהה שלאחר מלחמת העולם השנייה הביאה בשנות השישים להתפוצצות אוכלוסין בדור הצעירים. השני – השינויים במערכות החינוך הגבוה ופתיחתו בפני רוב צעירי המערב. השלישי טכנולוגי – ההאצה בהתפתחות הטכנולוגית מאז המלחמה. ולבסוף, בשנות הששים התרחב הפער הדורי יותר מאשר בעבר. צעירי התקופה רצו לעצב עולם חדש וצעיר בדמותם ובצלמם. בהשפעת כל אלו וגורמים קצרי טווח כפולמוס מלחמת וייטנאם, אופנות אנטי-צרכניות ואנטי-אמריקאיות, פמיניזם, התנועות לזכויות האזרח, מלחמות חופש ושחרור של קבוצות מחתרת במדינות העולם השלישי, משטרי הדיכוי במזרח אירופה והחרדה מ”הפצצה”, החלה להיווצר תרבות צעירים אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-אמריקאית בכל מדינה ומדינה, תלוי בנסיבות המקומיות באותה תקופה.
למרות הרושם העז שהותירו המהומות, הרי הן דעכו לקראת סוף העשור ובתגובה סדר שמרני, סמכותי וניאו-ליברלי השתלט על המערב ובסוף המאה אף על חלקים אחרים בעולם. כתגובה מאוחרת לרוח 1968 ניתן אף לראות בפופוליזם הימני-סמכותי שהשתרר בעשורים האחרונים בכמה מארצות המערב. יש הרואים אף בשיח הפוסט-מודרני, בפוליטיקת זהויות, ובשלבים המאוחרים של הפמיניזם את תוצאות והשפעות 1968.
בתוכנית החודש יוצגו סרטים בני התקופה המשקפים את ארועי השנה המלהיבה. ארועי מאי 1968 בצרפת ובדרום אמריקה יוצגו בהרצאות של פרופ' משה סלוחובסקי והסרט “עז כמו עכשיו”. האירועים בבריטניה בהרצאתו של פרופ' עודד היילברונר והסרט “והיה אם...”, מהומות הסטודנטים ורוח המאבק לזכויות אזרח והתגובות להם בארצות הברית בהרצאתה של ד”ר רוני רגב והסרט “האויבים הכי טובים”. וההתרחשויות המסעירות בגרמניה בהרצאתו של ד"ר עופר אשכנזי והסרט “נוער גרמני”.
תודתנו נתונה לעודד היילברונר, פרופסור ללימודי תרבות בשנקר על היוזמה והשותפות ביצירת תכנית זו.