שנה בקורותיה של בוגרת קולג‘ טריה המתגלגלת לניו יורק, זוכה לעבוד כמזכירתה של עורכת מגזין אופנה קשוחה, ומצליחה להתקדם בסולם הדרגות של עולם העיתונות. אך לא המסגרת העלילתית היא שהופכת את “השטן לובשת פראדה“ לקומדיה מלבבת — אלא יכולתם של כל העושים במלאכה למלא את היצירה הזו באוויר חם בצורה אלגנטית וקלילה. כפי שרומז שמו, מול גיבורת הסרט הצעירה והתמימה מתייצבת גיבורה שפחות משם התואר “שטן“ כנראה שאין דרך לתארה. מריל סטריפ מעניקה לעורכת המגזין את החשמל הנדרש, ועם הדיאלוגים השנונים שבפיה, העיצוב הקלאסי, וחוסר הרצינות המלווה כל צעד וצעד — כל אלו הופכים את “השטן לובשת פראדה“ לקומדיה מהנה שתמיד נעים להתבדר מולה.