פוליקר, הילד שבי

מפגש רטרוספקטיבי של יהודה פוליקר עם חייו – הוא מיישיר מבט למצלמה בנינוחות, וצופה בקטעי ארכיון ביתיים ונדירים של עצמו ושל קרוביו. יש והוא מצטרף בנגינת גיטרה לאותו בחור צעיר חסר ביטחון ומגמגם שניבט אליו מהמסך, או לשירה היוונית של אימו יחד עם הדמעות הנלוות. בדיאלוג בין אז לעכשיו, תמונות חייו של פוליקר מצטרפות זו לזו, כשברקע, לכל אורכן, מלווה אותן המוזיקה המרגשת שלו. התמונות מציתות זיכרונות, ובאופן אסוציאטיבי, מעבירות אותנו בין תחנות חייו באופן חופשי.