ימים ברקיע

טקסס, 1916. אלפי פועלים זורמים לחוות הענק כדי להתפרנס בעונת קציר החיטה - פליטים חסרי-כל שתמורת פת דלה עובדים בתנאים מחפירים אצל חוואים תאבי-בצע. לינדה הקטנה - שדרך עיניה מתוארים אירועי הסרט כולו - עזבה עם אחיה ואהובתו את שיקגו. החווה הטקסנית של צ'אק שבה הם משתקעים אמורה להיות רק תחנה נוספת בדרך ארוכה. ביל, האח, הוא צעיר חם-מזג המציג את אהובתו כאחותו. כאשר הוא שומע כי ימי מעבידו ספורים, הוא מעודד את צ'אק לשאת את אבי. אותם "ימים ברקיע" הם ימי המגורים הראשונים בבית האחוזה הגדול. הם נמשכים עד לרגע שבו ביל מתחיל להבין כי הקשר של אבי עם בעלה עמוק מכפי שתכנן. גם בליבו של צ'אק מתחילים לקנן חשדות... "ימים ברקיע" הוא שירה אפית טהורה העוסקת בקשר שבין האדם לסביבתו - האיש והטבע, עצמים בטבע, תופעות טבע. כמו ב"שבילי הזעם", גם כאן, בסרטו השני, טרנס מאליק אינו מנסה להתמודד עם מוטיבציות פסיכולוגיות ומונע מגיבוריו הבעת רגשות. אף על פי כן, "ימים ברקיע" הוא אחד ממשלי האהבה הגדולים ביותר שנעשו בקולנוע ולבטח אחד הסרטים היפים ביותר שראינו או שנראה. נסטור אלמנדרוס מגיע כאן להישגי הצילום המשובחים ביותר שאליהם הגיע הקולנוע עד היום - תמונות מוקפדות המעניקות לסרט את איכויותיו הליריות ואת האוירה היחודית שאין ספור סופרלטיבים נשפכו עליהם בעשורים האחרונים.