טיידלנד

ב“טיידלנד“ פונה טרי גיליאם עמוק יותר אל תוך שפת הקולנוע הפרטית שלו. אחרי קריירה נהדרת שהתחילה עם “ברזיל“ ונעה לעבר המיינסטרים (עם כותרים משובחים כ“פישר קינג“ ו“12 קופים“) — שינה גיליאם כיוון לעבר פרוייקטים אישיים שעלו לו כמעט בקריירה שלו. כאן – כשבמרכז העלילה ילדה קטנה שהוריה מכורים לסמים - הוא משוטט שוב על קו הגבול שבין תום לאימה. בזכות עולם הדימויים העשיר שלו, הנופים שבהם הוא ממקם את העלילה והווירטואזיות שבה הוא משלב בין הילדותי לבוגר — הפך “טיידלנד“ לסרט חריג וחד פעמי.