רכבת לילה

קבוצה מגוונת של נוסעים עושה את דרכה על רכבת לילה מוארשה לאתר נופש על החוף הבלטי: פרקליט מתבגר מלווה ברעייתו הצעירה, כומר המוביל קבוצה של קשישות לאתר עלייה לרגל, גבר הלום עם בעיית שינה, עובד המפלרטט עם מבקרת כרטיסים, מנתח מרשים ששובץ בטעות לתא השינה שבו כבר שוהה אשה צעירה ויפה. צעד אחר צעד אנו מתוודעים לנוכחים, בעיקר לשני האחרונים שכבר מההתחלה ברור כי כל אחד מהם מסתיר באמתחתו סוד אישי כלשהו. דברים מתרחשים לכל אורך הלילה, חלק מהנוסעים מגשש בניסיון ליצור קשר עם הזולת, התחלה של יחסים בין זרים; אפילו סיפור על רוצח נמלט שהמשטרה רודפת אחריו יש כאן. עם הגעת הרכבת ליעדה יורדים הנוסעים; איש מהם לא הצליח לפתור את הבעייה שעימה עלה לרכבת... לכאורה, עוד אחד מאותם סרטים על מפגשים- להרף בין אנשים זרים. בידיו האמונות של יז'י קבלרוביץ, הופך הסיפור לאחת היצירות האירופאיות המשובחות של התקופה. מצוייד בתסריט יעיל שכתב יז'י לוטובסקי, עם יכולת לנצל כל פריט המאכלס את הפריים, עם חושי קצב נדירים, עם צילומי השחור-לבן המבריקים של יאן לסקובסקי והדרך שבה הוא עושה שימוש בתאורה בסטים הדחוקים ובמעברים בין הדמויות, בלי יומרות גדולות להגדיר את הגורל הפולני (גישה שהיתה טיפוסית ללא מעט מהיוצרים של התקופה); באמצעות כל אלה ועוד נוצרת דרמת אפלולית, מעודנת ובשלה, המצליחה לכבוש את צופיה בזכות אוירה ומבלי לעשות שימוש במניפולציות זולות שהיו עלולות להשקיע אותה במדמנת הז'אנר. בין לבין צפות ועולות להן סוגיות כלל אנושיות מהותיות שבזכותן יחרת בזכרונכם "רכבת לילה" כמכוות אש למשך זמן רב אחרי שתהיו מחוץ לאולם הסינמטק (אבינעם חרפק).