סלסט

במקום לצאת למשימה בלתי אפשרית ולנסות לתרגם לשפת הקולנוע את “בעקבות הזמן האבוד” של מרסל פרוסט, בוחר פרסי אדלון לעבד את ספר הזכרונות של סלסט אלבארה, סוכנת ביתו המסורה: “היא בת 20, נערת כפר. הוא בן 50, הולך ומתקרב אל יום מותו. היא חיה אך ורק למענו והוא חי למען כתיבתו. שניהם אסירים באותה דירה”. (אדלון). “התוצאה היא אחת ההוקרות העמוקות ביותר שיכולה אמנות אחת להעניק לאחרת”. (אנדרו סאריס, ה'וילג' וויס').