אפרופו ניס

בסיוע בוריס קאופמן, אחיו וצלמו של דז’יגה ורטוב מגיש ז’אן ויגו בסרטו הראשון מבט סרקסטי על יום בחייה של עיירת הנופש ניס. לכאורה, במסורת סרטי הערים (כמו “ברלין, סימפוניה של עיר”) הוא מגיש כרונולוגיה יומית: מעריכת שולחנות בתי הקפה בבוקר, דרך הימורי הבורגנים בקזינו במהלך היום ועד רדת הערב. אבל בעזרת זוויות צילום ועריכה מניפולטיבית ובעיקר התמקדות בנוכחים האילמים לכל החגיגיות הזו: הפועלים השקטים שמניעים את גלגלי הנופש – מלצרים, מטאטאי הרחובות וכו’, הוא מגיש סרט טבע חברתי על עולם של טורפים ונטרפים.