הפסיון של ז’אן ד’ארק

תיאור 24 השעות האחרונות בדרך הייסורים בה פסעה ז’אן ד’ארק בדרך אל המוקד. דרייר מצליח ליצור יצירה דרמטית ממדרגה ראשונה, כמעט ללא שימוש במילים. את הדרמה הוא בונה רק מעיצוב החלל, עם זוויות צילום ועריכה שמערערים על השפה הקולנועית המקובלת ואת מרכז תשומת הלב הוא ממקד על פניה המיוסרת של הגיבורה. מריה פלקונטי, שחקנית צעירה שהוא שלף מתוך תאטרון קטן, התמוטטה נפשית בעקבות הצילומים המפרכים ולא שבה עוד לשחק בסרטים, אבל תווי פניה הפכו לאחד מהדימויים המכוננים בתולדות הקולנוע “אולי ההופעה הטובה ביותר שנצרבה על פילם” (פאולין קיל).