פסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי ה-13

בעיר נאפולי, אנחנו מגיעים לתיאטרון ישן הנטוע במרכזה, ועומד להפוך למלון. עבור צ'ירטה, זה בית לעת מצוא ומקום לטוות בו חלומות, כמו להשתמש בקולו ובאהבתו למדונה, כדרך להפוך לחלק מן המרקם הקהילתי בו הוא חי. זהו סיפור עדין ומלנכולי על אנשי שוליים ועל עיר שמשתנה במהירות לנגד עינינו.

בהודו, בה קיימת תופעה של חקלאים שמתאבדים בעקבות חובות לבעלי האדמה, אנחנו פוגשים את סאנג'יווני, אלמנתו של חקלאי שכזה. סאנג'יווי ואלמנות אחרות מחפשות דרכים לשבירת מעגל הייאוש ומציאת נתיבים של תקווה דרך קבוצת תמיכה קהילתית. הבמאית עוטפת את הקונפליקטים בלחישות ושתיקות והתוצאה היא סרט תיעודי אינטימי, נבון ורגיש.

א.נשים בני שמונים ומעלה מדנמרק, מציעים למצלמה מונולוגים כנים ורגישים, הפורסים את חיי הזוגיות שהייתה להם. הבמאית אורגת בעדינות את קולותיהם האישיים של נושאי הסרט כמו מקהלה, ושוזרת אותם בדימויים מופשטים וחלומיים, מוזיקה ופרשנויות אמנותיות של חייהם הפנימיים. התוצאה היא קולאז' פואטי, נוגה ואסתטי של מציאות וזיכרון.

סמוך לשדה התעופה של אמסטרדם, מוקף ברשת של אוטוסטרדות, מנסה חקלאי הולנדי חירלך להמשיך את עבודת האדמה. קומתו הזקופה שחה, אך הוא ממשיך לגדל תפוחי אדמה, סלקים, חיטה ותותי שדה בעונתם. דיוקן הומוריסטי ואוהב של חקלאי מהאסכולה הישנה, שמתמודד בעליזות ובתוגה עם רוחות השינוי של החיים.

אי שם בשטח ההפקר שבין פינלנד לרוסיה, מחכים איב הצייר ואוליבייה הצלם, ללהקת זאבים. לאורך ארבע עונות השנה, עמוק בתוך הנוף המשתנה עם הימים, ללא תנועה ובלחישות חרישיות, הם לומדים אט אט את חיי הלהקה. "בחברת הזאבים" הוא סרט טבע המצליח ללכוד רגעים עוצרי נשימה ומראות קסומים.

ולריה האיטלקיה, התאהבה במהגר ממרוקו, התאסלמה ועברה לגור עימו במולדתו. הסרט פוגש בה לאחר עשרים שנה, עם חזרתה לבולוניה. זהותה כאישה, שחקנית, ומוסלמית אדוקה מיטלטלת, עת נודע לה כי בנה היה מעורב בפיגוע טרור על גשר לונדון. הסרט מלווה את ולריה בחיפושים אחר תשובות לשאלות לא פשוטות על אמונה, רוחניות ואובדן.