הקרנת "אסטרואיד סיטי" החודש במסגרת תוכנית הסינמטק היא הזדמנות טובה לחזור לתחילת הקריירה של ווס אנדרסון, לפני שהוא נהיה ווס אנדרסון. כל המאפיינים של הקולנוע האנדרסוני – השלמות הויזואלית, העיסוק במשבר ההתבגרות בחיק המשפחה, העדרותה של דמות אב מוצלחת – כל אלו נוכחים כבר בארבעת סרטיו הראשונים. מתחילת הדרך אנדרסון מציע יקום סינמטי משל עצמו, שהולך ומשתכלל ככל שהקריירה נמשכת. סרטיו הראשונים עדיין נעדרים את תחושת המאנרייסטיקה הצבעונית, ומציעים ניחוח של אותנטיות, במובן האנדרסוני של המילה: מודעת עצמית, נאיביות אירונית, שעשוע צורני אבל כזה שבמרכזו עדיין פועם – אולי – רגש של ממש. כך או כך, בעידן של גיבורי על שבו הקולנוע האישי נאבק על חייו, אנדרסון שורד היטב, והסרטים שלו – צעירים לצד ותיקים – הם תמיד חגיגה ייחודית שצריך להתמסר לה.
בוטל רוקט
| 92 דקות
סרט הביכורים של וס אנדרסון הוא סיפור על שני חברים לא יוצלחים שנסחפים להרפתקת פשע, ומתקשים לגשר על הפער שבין עולמם הפנימי לבין המציאות. הציר העלילתי הזה מבטא את האלמנט האנדרסוני הבולט כאן ובכל סרטיו: המתח שבין נאיביות לציניות, והניסיון לאחוז בקצה החלום למרות הכל. ממרחק כמעט שלושים שנה, זוהי יצירה חיננית שלמרות בוסריותה מעידה על הכשרון הייחודי של יוצריה.
