השקת האסופה המקוונת של הזכיות הגדולות של הקולנוע הישראלי בזירה הבינלאומית בעריכת אמיר קמינר
הרבה לפני שגל גדות כבשה את הוליווד ואת טבלאות שוברי הקופות, בזירת הקולנוע הבינלאומית כבר היתה נוכחות ישראלית. הקולנוע העברי המתפתח של שנות ה-50 וה-60 סיקרן וריתק לעתים את הגויים, במיוחד כשעסק בסוגיות כמו תקומה והעפלה, המאבק לעצמאות והפרחת השממה, מיזוג גלויות והמפעל הציוני. הדמויות, הסגנון והעלילות נתפסו כאקזוטיים, מיוחדים, שונים או הירואיים ואמיצים. כבר ב-1955, כשהתעשייה הפילמאית העברית עוד היתה בחיתוליה ויוצרי הסרטים פעלו בתנאים פרימיטיביים – קשיי מימון, מחסור בציוד טכני ואנשי צוות מקצועיים וכיוצא באלו אתגרים, בעיות ותלאות – זכתה ישראל לנציגות בפסטיבל קאן. הסרט "גבעה 24 אינה עונה", שתיאר את המאבק לעצמאות, שובץ באותה שנה בתחרות הרשמית של הפסטיבל והתחרה על פרס דקל הזהב. אחת מכוכבות הסרט, חיה הררית, עוטרה בסופו של דבר בציון לשבח. מאז אותה הצלחה חלוצית, בתולדות הקולנוע הישראלי נרשמו עוד שפע פסלונים והוקרות, ובכל קצות הגלובוס – מקרלובי־וארי בצ'כיה ועד טוקיו ביפן, מסאנדנס וטרייבקה בארצות־הברית ועד לוקרנו בשווייץ. חוץ מפרס דקל הזהב הנחשק, יוצרים ישראלים זכו כמעט בכל פרס אפשרי – מאריה הזהב ועד דוב הזהב ואפילו פרס האוסקר.
בעשור הראשון של המאה הנוכחית, הקולנוע הישראלי כבש את העולם ולא הפסיק ללקט פרסים. הקולנוע הישראלי נעשה טרנדי, סחורה לוהטת. אחרי שנים שבהן תעשיות הקולנוע של איראן, דנמרק, רומניה וקוריאה־הדרומית – כל אחת בתורה – זכו למירב ההערכה ותשומת הלב, לפתע סומנה כך תעשיית הקולנוע בארץ הקודש, שנעשתה מבוקשת ואופנתית ולעתים אף זכתה למכירות כרטיסים נאות בחו"ל. קיבוץ כל הזכיות הישראליות בסצנה הבינלאומית ברשימה אחת היא משימה קשה ומורכבת. לפיכך, התמקדנו ב-20 הרגעים הגדולים ביותר של נציגי ישראל בהוליווד ובפסטיבלים הנחשבים בעולם.
לרגל השקת אסופת ״והזוכה הוא...״ באתר ארכיון הסרטים הישראלי וחגיגות יום העצמאות אנו שמחים להציג בפניכם שניים מהסרטים הנבחרים עם שיחת פתיחה מפי העיתונאי אמיר קמינר. ואת הסרט שזה עתה זכה בפסטיבל הקולנוע ירושלים, ״מותו של הקולנוע ואבי גם״ שזוכה לתהודה בינלאומית רחבה.
כרטיס לסרט: 10 ₪ / מנויים: כניסה חופשית
