סן פרנסיסקו, 1957. "יללה", הפואמה מאת המשורר אלן גינסברג, "עומדת למשפט" בעוון היותה טקסט תועבה. הרגע המכונן הזה בהיסטוריה של התרבות האמריקנית מוצג באמצעות שלושה צירי עלילה המשתלבים זה בזה: הראשון הוא סקירה ביוגראפית של חייו הסוערים של גינסברג הצעיר, שהובילו אותו למצוא את קולו האמיתי כאמן. השני הוא מהלך המשפט ועיקרו תגובת החברה השמרנית ליצירתו, והשלישי הוא מציג באמצעות אנימציה פסיכדלית את עוצמתה החזותית של הפואמה. הבמאים זוכי האוסקר ג'פרי פרידמן ורוב אפשטיין ("חלומות בארון") מגישים סרט עלילתי משוכלל שנע בין סגנונות. "הופעתו של פרנקו כגינזברג איננה חיקוי, אלא אינטרפרטציה של הדמות. דרך הופעתו, הסרט מצליח לתעד בעיקר את רוחו של הרגע ההיסטורי המשמעותי כל כך שבו הוא מתרחש." (אורי קליין, "הארץ").