פריס. פינת רחוב סואנת. פיסת נייר מקומטת המושלכת לידה המושטת של קבצנית, מקשרת בין מסלולי החיים של כמה דמויות שלכאורה אין ביניהם דבר וחצי דבר. אן, שחקנית צעירה, עומדת על סף פריצת הקריירה הקולנועית שלה. ז'ורז', החבר שלה, צלם עיתונות המסקר מלחמות, לא נמצא הרבה בבית. אביו הוא חוואי ואחיו לא מתכוון להמשיך את המסורת החקלאית של המשפחה. אמדו הוא מורה למוסיקה העובד במוסד לחרשים-אילמים. אביו הוא נהג מונית שהגיע לפריס מאפריקה ואחותו החרשת היא מי שבזכותה בחר לעשות את מה שהוא עושה. מריה באה מרומניה ושולחת הביתה את הכסף מקבצת ברחובות. שלטונות ההגירה מגרשים אותה ובטרם תצא לעוד גיחה משפילה בפריס היא מבלה קצת עם בני משפחתה. משברי זהות, הגירה, זכויות, מלחמה בקצה אירופה - כאילו לא חלפו 25 שנה, נותר סרטו של מיכאל האנקה רלוונטי להפליא. מבחינה קולנועית האנקה מביים את הסרט כשורה של תמונות קצרות - כל אחת עשויה משוט בודד - והסגנון המוקפד משמר את הריחוק המאפיין את כל הקולנוע שלו. כך או כך, זהו עדיין סרט מסעיר ומעולה שמפעיל היטב את המחשבה והרגש. אל תחמיצו.