המורה לפסנתר

אריקה קוהוט, מורה לפסנתר בשנות הארבעים לחייה מלמדת בקונסרבטוריון בוינה ומתגוררת עדיין עם אמה השתלטנית. בערבים היא הולכת לצפות בסרטי פורנו במועדוני פיפ-שואו לצד גברים מלאי זימה, מציצה לזוגות בדרייב-אין וחולמת על השתחררות מכבליה של האם. יום אחד תלמיד שלה מצהיר על אהבתו אליה, דבר המוציא החוצה את כל הפטנזיות המודחקות ומוביל את אריקה לחוות שרשרת של השפלות שלא תאמן. סרטו של מיכאל האנקה, שגרף בפסטיבל קאן 2001 את פרס חבר השופטים ואת פרס השחקנית עבור הופעתה המהממת של איזבל הופר, הוא יצירה פרובוקטיבית המהלכת על חבל דק. האנקה מתמודד עם יכולתו של הקולנוע הלא-פרונוגרפי לטפל במין ובאובססיה בעזרת הופעתן הנדירה של הופר וז'ירארדו כשתי נשמות תאומות האוהבות ושונאות אחת את השניה עד כאב.