המדריך לחיים בכפר היא תוכנית רדיו המשודרת זה שלושים שנה מן התאטרון ע“ש סקוט פיצג‘רלד בסט. פול, מינסוטה. כרישי נדל“ן רכשו את המקום ובקרוב יהרסו אותו ויקימו תחתיו מגרש חניה. מסיבה זו מגיעה לסיומה תוכנית הרדיו ולשידור האחרון מגיעים כל האורחים הקבועים של התוכנית: צמד אחיות המזמרות שירי קאונטרי ואינן חדלות להשלים זו את דברי האחרת, בתה הצעירה של אחת מהן הכותבת שירי התאבדות, צמד קאובויס המזמרים ומספרים בדיחות קרש, איש הבטחון של התוכנית שכמו יצא מספרות הבלש של שנות הארבעים ומנחה התוכנית, GK, שמתקשה לעמוד בליין–אפ, ולרגע לא מסגיר את רגשותיו לקראת ירידתה הסופית של התוכנית. סרטו האחרון באמת של רוברט אלטמן, כמו מרבית סרטיו, אינו נענה לשום חוק ז‘אנרי. על פי תסריט מאת גאריסון קיילור, שזה שלושים שנה מגיש תוכניות רדיו דומה למדי לזו שעומדת במרכז הסרט, משוטט כאן אלטמן בחירות של מייסטר זקן שכבר ראה ועשה הכל. להנאתו ולהנאתנו הוא נע ונד לפני ואחרי הקלעים, חושף את עולמן של דמויותיו ומתקרב באמצעותן אל מהותה של הפרידה. כמו תמיד אצל אלטמן, רגשות הם לא שם המשחק, אלא מידה שווה של סימפטיה וריחוק, אהדה ואירוניה. האופן שבו הוא מצליח להשיג את המרחק המדויק הזה נובעת מן הלשון הקולנועית הנדירה שלו. המצלמה שלו מרחפת בין הדמויות ללא הפסקה, נעה בין סיפור לסיפור, בין שיחה לשיחה ויוצרת עולם מורכב ורב–שכבות. האופן שבו אלטמן מתזמר את כל האלמנטים האלו, היכולת שלו להתקרב אל “הסוף“ ללא חשש, בנדיבות רבה, הופכת את “המדריך לחיים בכפר“ למתנת פרידה נהדרת שהעניק המאסטר לקולנוע ולאוהביו.