דרך חמש אפיזודות המתרחשות בזמן גלותו של שטפן צוויג בדרום אמריקה ובשנים הדרמטיות שלפני ובמהלך מלה”ע השניה, מתארת הבמאית מריה שרדר את הפרידה של צוויג מביתו התרבותי – אירופה של המחצית הראשונה של המאה העשרים – בה צמח לסופר פופולרי. שרדר מציבה את צוויג ברגעים אנושיים, ובאותה דייקנות פסיכולוגית שאיפיינה את הסופר עצמו, היא משרטטת את התפתחות ההכרה בדבר חורבנו של העולם הישן ואת ההשלכות הטרגיות של הכרה זו. בזכות הצילום הסוגסטיבי והמשחק הקורקטי, מצליחה שרדר לשמור על מידה נכונה של רגש, והתוצאה היא דרמה אלגנטית ומוצלחת.