סופת קרח

חג ההודיה, 1973. שנות השישים הליברליות והאופטימיות הסתיימו, עידן חדש ולא ברור עומד בפתח. פול הוד, סטודנט צעיר, חוזר לחופשת החג אל בית הוריו בקונטיקט הקפואה. גם בבית לא מצפה לו קבלת פנים חמה. כפור כיסה את חיי הנישואין של הוריו. אמו, המסתירה את רגשותיה וזעמה, עומדת על סף משבר. בעלה, המנסה להמלט מן השעמום והיאוש, בוגד בה בחשאי עם שכנתם, אשה חדה וחריפה, שבסה"כ מעבירה איתו את זמנה בעוד בעלה טרוד במסעות עסקים. ילדיהם של שני הזוגות מגלים אף הם ענין מסוים זה בזו: וונדי, בתם של הזוג הוד, מעוניינת לחוות את נפלאות המין עם שני הבנים של הזוג קרבר, ואילו אחיה, זה שרק עתה חזר לחופשה, מתכנן לחזור במהרה לניו-יורק ולזכות בחסדיה של סטודנטית עלומה. למרות הרושם הקומי של מצב עניינים ראשוני זה, לא מדובר בסרט מצחיק. אנג לי יצר שוב סרט תקופתי הממוקם הפעם באחת מנקודות הציון המרתקות של אמריקה - אותו חורף 1973 שבו נתגלו לראשונה בקיעים בתמימות הציבורית ושהביא אחריו בלבול וחוסר אונים. דרך הטרגדיות הפרטיות של שתי המשפחות, טרגדיות הנובעות מחולשות אנוש, משרטט לי את קו השבר האמריקאי - המתח שבין הפרט לבין משפחתו והחברה בה הוא חי. בעזרת משחק רגיש ומדויק של צוות השחקנים, ובסיוע עבודת צילום מפוארת המצליחה להעניק לדימוי של סופת הקרח את מלוא משמעותו - שיתוק רגשי אשר למרות החיכוף הגופני המתלווה אליו אינו מפיק חום אנושי - נבנית מול עיני הצופה דרמה מלאנכולית המותירה אותו בסופם של האירועים דומע וחסר שלווה.