סגור
לתכנית החודשית

סרטים חדשים

הדור שלי

בימוי: דיוויד באטי
| 85 דקות

סווינגינג לונדון של שנות השישים עומדת במרכז הסרט התיעודי שלפנינו, שבו לוקח אותנו מייקל קיין – אז אחד הכוכבים העולים של הקולנוע הבריטי – למסע אל המקומות ואל הכוכבים שיצרו כמה מאגדות התרבות של ימינו. “הדור שלי” מציע מבט נוסטלגי אבל לא מתקתק מדי על הימים ההם.

האשמים

בימוי: גוסטב מולר
| 85 דקות

אסגר, קצין משטרה בדימוס המוצב במוקד החירום, מקבל פנייה מאישה הטוענת שנחטפה. בלי לדעת שנקלע למציאות מורכבת, אסגר יוצא להצילה ובידו טלפון בלבד. מותחן הנשען על יכולותיו של שחקן אחד בלבד ו"התוצאה המהנה מעבירה את עיקר הפעולה לדימיונו של הצופה”.

קולט

בימוי: ווש ווסטמורלנד
| 111 דקות

פריז, מפנה המאה העשרים. סידוני־גבריאל קולט הצעירה נשואה למו”ל אנרי־קרטיה וילאר. “קלודין”, הרומן הסקסי שהיא כותבת על בסיס ביוגרפי הופך מיד לרב מכר, בעוד בעלה לוקח לעצמו את הקרדיט על הפרסום. מכאן והלאה מתפתחת הקריירה של קולט שמבקשת להשתחרר מצילו של בעלה ולזכות בהערכה הראויה. 

סיפור אחר

בימוי: אבי נשר
| 117 דקות

כאשר ענת הולכת בעקבות אהובה, חוזרת בתשובה ועומדת להתחתן, היא מעוררת את התנגדותה של אמה. ציר העלילה הזה, משמש את אבי נשר בסרטו העשרים, כדי לדון במתח שבין דת לחילוניות ויותר מכל – במתח שבין הורים לילדיהם, וכמו תמיד הוא עושה זאת בקולנועיות קולחת ובטוחה בעצמה.

האם אי פעם תסלחי לי?

בימוי: מריאל הלר
| 106 דקות

כאשר אין יותר קופצים על כשרון הכתיבה שלה, מחליטה לי ישראל למצוא לעצמה מקור הכנסה חדש ומזייפת מכתבים אינטימיים של סופרים כמו נואל קווארד או דורותי פרקר, שבעזרת חיקוי מושלם של סגנונם וכמה פרטים ביוגרפיים חדשים הופכים לסנסציה. “סרט אינטילגנטי” (אורי קליין, הארץ). 

להיות אסטריד

בימוי: פרניליה פישר כריסטנסן
| 123 דקות

סביב השנים המעצבות בחייה של הסופרת אסטריד לינדגרן, ש”בילבי” שלה שינה את ספרות הילדים והציב בתוכה, אולי לראשונה, גיבורה עצמאית וחסרת מורא, מציג הסרט שלפנינו את החומרים הביוגרפיים שהיו המצע ליצירה פורצת הדרך. 

הבטחה עם שחר

בימוי: אריק ברבייה
| 131 דקות

דרמה מסעירה המקיפה את כל חייו של הסופר רומן גארי ואת יחסיו המורכבים עם אמו נינה: מילדותו הקשה בפולין של שנות ה-20, דרך נעוריו שטופי השמש בעיר ניס שבדרום צרפת וקורס הטיס באפריקה של מלחמת העולם השנייה, ועד דמי ימיו.

רומא

בימוי: אלפונסו קוארון
| 135 דקות

קליאו היא עוזרת הבית הנאמנה אצל משפחה בורגנית במקסיקו סיטי של שנות השבעים. מהלך שנה אנו מלווים אותה ודרך עיניה אנו חווים את המשברים שפוקדים אותה ואת בני המשפחה. על בסיס זכרונות ילדותו יוצר אלפונסו קוארון את אחד הסרטים היפים של 2018. 

הפרד

בימוי: קלינט איסטווד
| 117 דקות

ארל סטון, קשיש גרוש וחסר פרוטה, מסכים לעבוד כבלדר של ארגוני פשע. בזכות התמורה הוא סוגר חובות ומצליח להתקרב מחדש אל משפחתו, אחרי שנים של משבר. עם תסריט נדיב והופעות כבירות מצוות שחקנים בכיר שמתמסר בהנאה לשחק עבור איסטווד, התוצאה היא דרמה קולנועית ראויה ביותר. 

המשפחה שלי

בימוי: היראקוזו קורה אדה
| 121 דקות

כדאי להתמסר לסרטו של היראקוזו קורה אדה, שבדרכו החכמה מציע מבט מקורי על הורות ומשפחה. הסרט נפתח כאשר זוג יפני מחליט לארח בביתם ילדה שנמלטה מההורות הרעילה בביתה. “עם עדינות רגשית וצניעות סגנונית, שיתפוס אתכם בלתי מוכנים כאשר כל עוצמתו תתדפק לפתע מולכם” (לוס אנג’לס טיימס).