אנו מציינים החודש עשור למותו של רובין וויליאמס, שהיה לאחד הכוכבים הגדולים בקולנוע ההוליוודי בשני העשורים האחרונים של המאה הקודמת.
וויליאמס היה שחקן מחונן, סטדנאפיסט מצליח ואת קריירת המשחק התחיל בטלויזיה בסדרה הקומית "מורק ומנדי", בה גילם חייזר שמתאקלם על כדור הארץ. קריירת המשחק הקולנועית שלו התחילה ברגל שמאל, בגרסתו הלא כל כך מוצלחת של רוברט אלטמן ל"פופאי" (1980). הכשלון לא דבק בוויליאמס שלאחריו פרץ בשורה של להיטים.
וויליאמס נודע מאז ראשית הקריירה ביכולות אלתור שהתבטאו בזריזות לשון, הומור פיזי וחוש תזמון – איכויות מבריקות שזלגו מבימות הסטנדאפ גם להופעותיו על המסך. השילוב בין הפנים הנעימות, הדמויות הפוזיטיביות לבין חוסר השקט הכבוש – יצרו הופעות אינטנסיביות וחד פעמיות, שנתנו עוגן דרמטי ואנושי לסרטיו והפכו אותם ללהיטים. כך, עמד וויליאמס במרכזם של כמה מהסרטים המוצלחים והזכורים ביותר של שנות השמונים והתשעים: "העולם ע"פ גארפ" (1982), "בוקר טוב ויטנם" (1987), "ללכת שבי אחריו" (1989), "התעוררות" (1990), "פישר קינג" (1991), "אלדין" (1992), "גברת דאוטפייר" (1993), "כלוב העליזים" (1996), "סיפורו של וויל האנטינג" (1998) ואחרים.
וויליאמס היה כוכב חד פעמי, מבריק, שנון ואנושי – שהצליח לממש היטב את הכשרונות שלו ובשנותיו האחרונות אף ניסה לעיתים לאתגר את הדימוי שנוצר לו בסרטים כמו "אינסומניה" ו"One Hour Photo". לאסוננו, הקריירה שלו הסתיימה מוקדם מדי וחסרונו של כוכב קומי דרמטי כמוהו מורגשת היטב. התוכנית החודש היא הזדמנות מעולה להנות שוב מכשרונו הנהדר ומהסרטים המצויינים שלו.
