הסרט התיעודי החדש והשובה, "ליב אולמן: דרכים אחרות", הוא הזדמנות פז לחזור לקריירה המפוארת של אחת השחקניות הגדולות בתולדות הקולנוע, היא שיחקה במעל ל-60 סרטים וסדרות טלוויזיה והתכנית החודש היא טיפה בים מכל תפקידיה המגוונים. החלטנו להתרכז בשלושה אפיקים של יצירותיה - העבודה המשותפת עם גדול במאי שוודיה אינגמר ברגמן, תצוגות המשחק המופתיות האחרות ופועלה כיוצרת בפני עצמה.
אולמן אומנם נודעת בעיקר מסרטיה השוודים, אך היא החלה את דרכה בסרט הנורבגי "הנערה הסוררת". זהו סרט יצרי, ואולמן (רק בת 20) מביאה את הכריזמה הממגנטת שלה בכל הכוח.
בשנות ה-60, אולמן פגשה את הבמאי אינגמר ברגמן ומערכת היחסים המקצועית והאישית ביניהם הביאה למסך כמה מהיצירות המשמעותיות ביותר, לא רק בקריירה שלהם, אלא בכלל בקולנוע. שיתוף שהוליד 12 סרטים, בעשרה מהם היא שיחקה ושניים מהם היא ביימה על פי תסריט מאת ברגמן. אנחנו בחרנו להקרין ארבעה מסרטים אלו: "פרסונה" שנחשב לטוב מסרטי ברגמן, יצירה שנעה בין דימיון למציאות ובוחנת את כוחם המכשף של האמנות ושל הדימיון. "סונטת סתיו", דרמה קאמרית טעונה ברגש על יחסי אם ובת. "תמונות מחיי נישואין", שש תמונות מחיי נישואין כפי שאלה נראים ביצירת המופת ומה שנחשב לשיא הקריירה של אולמן. "בגידות בחיי הנישואין", על הבימוי ליב אולמן ועל התסריט אינגמר ברגמן וביחד הם עוסקים במערך הכוחות בתוך המסגרת המשפחתית השבירה.
אולמן המשיכה לעבוד בשוודיה ביחד עם וירטואוז קולנועי נוסף, יאן טרול. סאגת ההגירה של טרול, שמורכבת משני חלקים - "המהגרים" ו"ארץ חדשה", היא טוטאלית, כזו שלופתת את הלב ולא מרפה, אך היא גם פואטית ומלאה בחמלה ואנושיות. אלו יצירות מופת שלא נראו על המסך בישראל זה שנים ואולמן, עם מבטה האקספרסיבי, היא הלב הפועם של עבודות אלו. היא עצמה מציינת כמה התפקיד של קריסטינה היה מהמשמעותיים שגילמה, הוא אף זיכה אותה בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות ראשונה לאוסקר.
הצלחה זו הביאה איתה את הפריצה להוליווד, שם כיכבה לצד שמות כמו ג'רמי איירונס, ג'ין הקמן, שון קונרי ומייקל קיין. אך בסופו של דבר חזרה למקורותיה הנורדיים ואף עברה מאחורי המצלמה. בעבודת הבימוי הראשונה שלה, "סופי", אולמן מספרת לנו סיפור נשי, שעוסק בכבלי המסורת – היהודית, המשפחתית – ומחיר הכבלים האלו. זוהי לא תהיה הפעם הראשונה שתעסוק בנושאים ובדמויות יהודיות. כאשר ביקרה אצלנו בסינמטק ב-1987, היא הציגה סרט על אסירת ציון, אידה נודל. היה לסינמטק את הכבוד לארח את אולמן מספר פעמים, היא היתה חברה של המייסדת, ליה ון ליר והמרפסת של המסעדה (מבטיחים שתיפתח בקרוב) קרויה על שמה.
אולמן ממשיכה לפעול גם בימינו, בעיקר בתיאטרון, בכתיבה ובפעילות הומניטרית.
