סגור
לתכנית החודשית

דיסטופיות קולנועיות

שני סרטים שיצאו לאחרונה - "הקרב על אמריקה" ו"פיוריוסה: סאגת מקס הזועם" – החזירו למסכים עלילות דיסטופיות וזו הזדמנות טובה להתבונן על הסוגה הזו. נראה שהקולנוע אוהב דיסוטפיות שמאפשרות – מהיבט היצירתי - להפליג בדימיון, להציע דימויים חדשניים ולהלך על התפר שבין הרציני למבדר. "מטרופוליס" (1927) סרטו האילם של פריץ לאנג, שהיה ככל הנראה הדיסטופיה הקולנועית הראשונה ובוודאי אחת החשובות שבהן, עיצב במידה רבה את הז'אנר עם דימויים עתידניים שנראים גם היום מהממים, ומיקד את הנרטיב בעיסוק בשאלות מעמדיות ופוליטיות בעולם טכנוקרטי, ובמקומו של הרגש, ובעיקר רגש האהבה, כאמצעי התנגדות ליחסי השליטה שמציע העתיד הבירוקרטי.

כיוונים דומים עולים בדיסטופיות נוספות שנציג החודש "פרנהייט 451" (1965) של פרנסואה טריפו אודות עולם ללא ספרים, "THX 1138" של ג'ורג' לוקאס משנת 1971 על בני אנוש המבקשים לקבל מחדש שליטה על רגשותיהם, "בלייד ראנר" (1982) של רידלי סקוט שבמרכזו מרד של אנדרואידים כנגד מי שברא אותם, "1984" (1984) של מייקל רדפורד על החיים תחת שלטון המבקש לדכא את חופש המחשבה, "גאטקה" (1997) של אנדרו ניקול על מקומו של האנושי בעולם מסונתז,  "לובסטר" (2016) של יורגוס לנטימוס, שבדרכו שלו יצר מעין פארודיה מהנה על כל הדיסטופיות שנעשו לפניו. "וול-E" של אנדרו סטנטון משנת 2008 הוא דוגמה קצת שונה, אולי אפילו אופטימית לז'אנר, בה דרך משל אקולוגי, פיקסאר מציעים שהאנושות היא דבר ששווה להילחם עליו.

לאנג, טריפו, לוקאס, סקוט, רדפורד, ניקול ולנטימוס ועוד רבים אחרים – גדולי הקולנוענים פנו ליצור דיסטופיות. בדימיון פרוע וברעיונות מבריקים, סרטים אלו מאפשרים לעצב עבור הקהל מבט שונה על המציאות שמחוץ לקולנוע, להקצין ולהזהיר מפני מגמות קיימות והאופן הלא תמיד חיובי שאליו הן עתידות להתדרדר. ומעבר לעיצוב, קולנוע בדרך כלל נשען על עלילה שבמרכזה פעולה – ובעולם דיסטופי, הפעולה העיקרית שבמרכז הסרטים, הכוח המניע של גיבוריהם אל מול מציאות דכאנית ואלימה היא התנגדות.

צפיה מהנה!

מטרופוליס

בימוי: פריץ לאנג
| 150 דקות

עיר ענק עתידנית נשלטת ע“י תעשיין עשיר, החי יחד עם כל שאר בני המעמד העליון מעל לפני האדמה. על העבודות השחורות והפעלת המכונות אחראים פועלים־עבדים המתגוררים מתחת לאדמה. לאנג מעצב בגאוניות האופיינית לו דימויים ויזואליים מדהימים שמאז צוטטו והשפיעו על אינספור סרטים. משיאיו של האקספרסיוניזם הגרמני בקולנוע.

פרנהייט 451

בימוי: פרנסואה טריפו
| 112 דקות

העלילה מתרחשת בחברה עתידנית שחל בה איסור מוחלט על המילה הכתובה וחופש הדיבור. גיבור הסרט הוא אחד הממונים על שריפת הכתבים. בעקבות מפגש עם מורדת צעירה הוא מתחיל לקרוא, מתמרד נגד הממונים עליו ומצטרף אל אנשי הספרים השומרים על יצירות הספרות ע"י לימוד בע"פ... 

THX 1138

בימוי: ג'ורג' לוקאס
| 88 דקות

בחברה עתידנית, הנשלטת בידי רובוטים ומחשבים, התשוקות והרגשות מדוכאים בעזרת תרופות. כאשר זוג מחליט לדלל את כמות התרופות, הם מגלים את התשוקה ונאלצים לברוח מפני שוטרי המוסר. סרט הביכורים של ג'ורג' לוקאס הוא תצוגת תכלית של כשרון קולנועי, שיגיע לרגעי שיאו עם היקום הסינמטי של "מלחמת הכוכבים".

פיוריוסה: מסאגת מקס הזועם

בימוי: ג'ורג' מילר
| 148 דקות

פיוריוסה נחטפת בידי חבורת אופנוענים מנוה המדבר בו גדלה. מנהיג החבורה מגדל אותה כבתו, אך כאשר היא בוגרת היא מחליטה לשוב הביתה, בכל מחיר. העלילה מתקיימת בתוך עולם עתידני, נטול חוק וסדר מלבד מאבק על כוח ואמצעי השרדות. "סרט מלהיב בכל קנה מידה שהוא, קולנוע ענק, ספקטקולרי וסוחף" (שמוליק דובדבני, ynet).

1984

בימוי: מייקל רדפורד
| 110 דקות

עיבוד רלוונטי מתמיד לרומן המפתח של ג'ורג' אורוול אודות חברה טוטאליטרית ששליטתה חורגת מגבולות הדיבור וחודרת אל תוך המחשבה. מייקל רדפורד תירגם בנאמנות את הרומן והתוצאה היא דרמה קורקטית שעיקר כוחה נובע מהאופן שבו היא מתארת את כוחו של השלטון לאלף את נתיניו ולסרס את רגשותיהם.

מה קרה בגאטקה?

בימוי: אנדרו ניקול
| 112 דקות

תינוקות שתוכנתנו במעבדה נחשבים לגזע עליון, בעוד בני-אדם רגילים נשלחים למשימות נטולות אתגר. וינסנט חולם להתברג בפרוייקט החלל, אך לשם כך עליו לרכוש מטען גנטי מזויף ולהתחזות לבן הגזע העילי. אלא שהעניינים מסתבכים. סרט המד"ב המחוכם של אנדרו ניקול מתעמת עם שאלות מטאפיסיות ואתיות הנוגעות לזהות אישית והתערבות מלאכותית במעשי הטבע. 

הלובסטר

בימוי: יורגוס לנטימוס
| 118 דקות

סיפור אהבה המתרחש בעתיד הקרוב, שבו החוקים העירוניים מורים כי יש לעצור רווקים ולהעבירם אל מלון מיוחד שבו הם מחויבים למצוא לעצמם שידוך בתוך 45 ימים. במידה וייכשלו, יאלצו להפוך לבעל חיים כלשהו לבחירתם וישוחררו אל הטבע. גם בסרטו הראשון באנגלית, לנטימוס לא מוותר על ההומור הארסי והביקורתיות על החברה המודרנית. 

בלייד ראנר: הגרסה הסופית

בימוי: רידלי סקוט
| 112 דקות

העלילה מתרחשת בלוס אנג’לס העתידנית של 2020, ומתארת את מרדפו של סוכן ממשלתי אחר שלושה אנדרואידים שנמלטו לכדור הארץ. סקוט נעזר במוסכמות של הפילם נואר כדי לברוא מציאות עתדינית שחורכת את העין, ורתם אותה לכדי משל מבריק על גבולות האנושיות. אחד הסרטים הנועזים, החכמים ומעוררי הענין שנוצרו בעשורים האחרונים. 

וול-E

בימוי: אנדרו סטנטון
| 96 דקות

כרך גדול על פני כדור הארץ, הכל שומם. חוץ מוול־E, טרקטורון זחלילי קטן האוסף אל קרבו אשפה. יום אחד, נוחתת במקום דמות ביצית לבנה, איב. ההיכרות בין היצורים המכניים תביא אותנו למפגש עם המין האנושי. להיט האנימציה של אנדרו סטנטון, הוא משל אקולוגי חכם, שמגלה שהאנושיות היא משהו שיש להאבק עליו. כאן, בניגוד לדיסטופיות אחרות, זה אפילו מנוסח באופן אופטימי.

הקרב על אמריקה

בימוי: אלכס גארלנד
| 109 דקות

בעתיד הלא רחוק, ארה"ב נמצאת בשיאה של מלחמת אזרחים. פסע לפני כיבוש וושינגטון, עוזבים ארבעה עיתונאים את ניו יורק החרבה, וממהרים לבירה כדי לנסות ולראיין את הנשיא. סביב ציר העלילה הזה יצר אלכס גארלנד את המשל הדיסטופי שלפנינו ומתגלה כיוצר מבריק ומחושב.