העלילה נגד הארי | פניה של ישראל

הארי פלוטניק יוצא מהכלא ומנסה לחזור לעסקי ההימורים. הוא מגלה שאף אחד כבר לא ממש סופר אותו. בתאונת דרכים הוא פוגש באשתו-לשעבר ומגלה להפתעתו שיש לו שתי בנות, אחת מהן עומדת להתחתן. הגיס שלו מחפש שותף לעסקי הקייטרינג שלו, והארי אולי יכול לגייס את ההון המתאים. "העלילה נגד הארי" צולם והושלם בסוף שנות השישים, אבל רומר לא מצא הפצה והחליט לגנוז אותו. שני עשורים מאוחר יותר, כאשר העתיק את הסרט לוידאו כדי להראות לילדיו, הוא שמע במקרה את טכנאי ההקלטות מתגלגל מצחוק. הוא הגיש את הסרט לפסטיבלים של טורונטו וניו יורק, שם זכה הסרט להצלחה מפתיעה ואחר כך להפצה. מזל. זהו סרט מהנה וחכם שלוכד היטב את העולם שבתוכו הוא נוצר: הקהילות היהודיות של ניו יורק וניו ג'רזי – וצילומי השחור לבן של ניו יורק כאן הם יפים בלי להתייפיף. רומר, בסגנון שהטרים את אלטמן, מניח למצלמה להיות בתוך הסיטואציה בנונשלנטיות שמקרבת אותנו לגיבורים, ולחבב אותם למרות המגרעות הלא קטנות שלהם. התוצאה, אפילו ממרחק של חמישה עשורים, עדיין מהנה ורעננה. היש מחמאה גדולה מזו?

בשנת 1966 הגיע רומר לישראל כדי לערוך תחקיר לקראת סרט אודות מרטין בובר.  מהחומרים שצילם ערך לבסוף את 30 הדקות שלפנינו: תמונות קצרות מהמדינה הצעירה: עולים בנמל, דירות שיכון, חיי הקיבוץ וכן הלאה. זהו דיוקן אימפרסיוניסטי של מדינה בהתהוות, אולם הרבה מהדימויים שלכד רומר עדיין מפעילים את החברה הישראלית.