לפנינו שני סרטים של עמוס גיתאי: הראשון הוא יצירה קאנונית שהופקה לפני ארבעה עשורים וזכתה השנה לעותק מחודש, והשני מוצג כעת בבכורה עולמית. "בית" לוקח אותנו אל בית במושבה הגרמנית בירושלים שעד 1948 היה שייך לרופא הפלסטיני מחמוד דג'אני. עם תום המלחמה הופקע הבית כנכס נפקד ושוכנה בו משפחת טובול, עולים מאלג'יריה, עד שנרכש בידי פרופסור מהאוניברסיטה העברית שהחליט להפוך אותו לחווילה בת שלוש קומות. בתוך כך הופך הבית למיקרוקוסמוס ולמטאפורה על סיפור הארץ. ב"מכתב לידיד בעזה" עורך גיתאי הומאז' לטקסט של אלבר קאמי מ-1943 ומציף את שאלת החזרה לבתים והכפרים הפלסטינים, תוך שהוא משלב טקסטים של יזהר סמילנסקי, אמיל חביבי, מחמוד דרוויש ועמירה הס. הצפייה בשני הסרטים העומדים בשני קצוות יצירתו של גיתאי מחדדת את נקודת המבט המקורית והמרתקת שלו לאורך השנים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בית (51 דקות) – הפקה: הערוץ הראשון | צילום: עמנואל אלדמע | עריכה: רינה בן־מלך | עותק דיגיטלי חדש באדיבות ארכיון הקולנוע הבלגי המלכותי | מכתב לידיד מעזה (35 דקות) – משתתפים: מכרם חורי, קלרה חורי, הילה וידור, עמוס גיתאי | עריכה: יובל אור | צילום: עודד קירמה | מפיקים: עמוס גיתאי, לורן טרושו, שוקי פרידמן, מירה באואר | מכירות בינ"ל: פיליפה קוברסקי, סינפיל, תל־אביב | פורמט: DCP