שני | 23.12.24

שעה פריטים
All day
 
4pm
16:00
16:00
6pm
7pm
19:00
8pm
20:45
9pm
21:00
סגור
לתכנית החודשית

לא מזמן התראיינה פיבי וולר-ברידג' לניו יורק טיימס. השאלה הראשונה היתה איך זה שהיא דילגה מ"פליבג" - מחזה הפרינג' שהזניק את הקריירה שלה – אל כתיבת התסריט של "ג'יימס בונד" והשתתפות בתפקיד לא קטן ב"אינדיאנה ג'ונס". וולר-ברידג' אומרת משהו יפה: גם "פליבג" וגם "ג'יימס בונד" ו"אינדיאנה ג'ונס" הן דמויות שובבות ומסוכנות, "זה לא שרציתי לעשות סרטים גדולים. רציתי לשחק בארגז החול עם השובבים האלו".

ההגדרה היפה הזו מאפשרת לנו לדלג מהקרנת "פליבג" שיוצג בסינמטק בחודש יולי (כפי שעלה על בימות הנשיונל תאטר) אל המחווה שנערוך לשון קונרי במהלך אוגוסט. קונרי, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים, היה הבונד הראשון ומתוקף כך הגדיר את קווי המתאר של הדמות: הוא סוכן חשאי, כלומר "של הטובים" אבל יש לו "רישיון להרוג" כלומר, הוא לא עובד לפי הספר. קונרי בנוכחותו הפיזית הגיש את הדמות הזו בצורה מושלמת: גברית, בטוחה, שקטה אבל עם אלמנט ברור של אלימות והפתעה. זה התבטא ביחסו לכולם: אויבים ונשים גם יחד.

מתוך ששת סרטי בונד בכיכובו של קונרי נקרין את "גולדפינגר" (1964) – הטוב והשנון שבהם.

קונרי ניסה לא מעט לחמוק מהאיפיוניים הבונדים ולהוכיח כי הוא מסוגל להגיש דמויות מעניינות יותר, ובחלקים רבים מהקריירה שלו הוא הצליח בכך. בהספד היפה שכתב על קונרי, התעכב אורי קליין ז"ל על הבחירה של היצ'קוק ללהק את קונרי – באמצע הזינוק לפסגה עם תפקיד בונד - לתפקיד הראשי ב"מארני" (1964). היצ'קוק, כותב קליין, זיהה את המאפיינים העמוקים של הכוכב הצעיר: פרוורסיה וכוחנות.

המאפיינים האלו יופיעו לכל אורך הקריירה של קונרי, וברגעים היפים שלה יפעלו יחדיו ויצטברו לדמויות מסקרנות – שהולכות בין הטוב לרע, בין האפל למואר. כך למשל היה ב"התקיפה" (1973) – אחד מארבעת שיתופי הפעולה עם סידני לומט. זוהי דרמה משטרתית דחוסה שהופכת את הדימוי התוקפני והמקצועני של בונד על ראשו.

ב"בשם הורד" (1986) מגיש קונרי – מאפיר ומשלים עם קרחתו - הופעה סמכותית שמתרחשת בתוך עולם הנצרות של המאה ה-14. אך למעשה זהו סיפור בלשי שנעזר שוב במאפיינים של קונרי כמקצוען חסר סנטימנטים.  ב"הבלתי משוחדים" (1987) –התחברו כל קווי הפרסונה שלו – הכריזמה, הניסיון, הכוחנות לדמות חד פעמית שהעניקה לו את האוסקר. ב"המרדף אחר אוקטובר האדום" (1990) – המשיך קונרי להלך בין הטוב לרע, ולהגיש גיבור כריזמטי ורב תושיה בסרט פעולה שהוא אקורד הסיום למלחמה הקרה. "הפריצה לאלקטרז" (1996) הוא כבר כמעט פארודיה – עם הופעות כבירות של ניקולס קייג' וקונרי בתור סוכן חשאי שהוא גם אסיר נמלט וגם הסיכוי האחרון להציל את העולם מקטסטרופה.  זהו אקשיונר מלוטש, קצבי וסוחף, ואפשר גם לראות בו סיכום מוצלח לקריירה של קונרי.

גולדפינגר

בימוי: גאי המילטון
| 110 דקות

איל הזהב גולדפינגר שואף להטיל את העולם למערבולת פיננסית ע"י השתלטות על פורט נוקס, אסם הזהב של ארה"ב. ג'יימס בונד נשלח לסכל את המזימה ונתקל בשורה של מכשולים מפתיעים בעוצמתם. "גולדפינגר" קיבע את תקן הזהב של הסדרה כולה, התוצאה היא אקשיונר מבדר ביותר, שזכה בצדק למעמדו הקלאסי.

מארני

בימוי: אלפרד היצ’קוק
| 130 דקות

מארני היא גנבת סדרתית. כאשר היא נתפסת בידי הבוס החדש שלה, הוא מוכן להניח לה אם תתחתן איתו. אך הקלפטומניה היא חלק מתסביך גדול יותר, והבעל המאוהב רוצה להבריא את אשתו, ולשחרר אותה ממחלתה. ב"מארני" היצ'קוק משתמש בסגנון הקולנועי שלו בצורה בשלה, ומוביל את צופיו, כמו בהרבה מסרטיו, אל תוך הבלבול הרגשי שבין חרדה לחיוך.

המרדף אחר אוקטובר האדום

בימוי: ג'ון מקטירנן
| 135 דקות

קברניטה של צוללת גרעינית חדשנית וסודית מתכוון לערוק למערב (ואולי לא). איש סוכנות הביון האמריקנית מנסה לעמוד על כוונותיו ולעקוב אחר כל אחד מצעדיו. במאי האקשן ג'ון ("מת לחיות") מקטירנן נטל את רב המכר מאת טום קלנסי ויצר סרט שהוא שירת האשכבה למלחמה הקרה, וגם מקץ שלושה עשורים הוא עדיין מותח ומהנה. קלאסיקה נהדרת.

הבלתי משוחדים

בימוי: בריאן דה פלמה
| 120 דקות

על פי סיפורו של אל קאפונה יצר בריאן דה פלמה מותחן תקופתי אדיר המתרחש בימי היובש של שנות השלושים. קווין קוסטנר, רוברט דה נירו, אנדי גרסיה הצעיר ושון קונרי מביאים למסך הופעות בטוחות וספורטיביות, ויחד עם התסריט השרירי של דיוויד מאמט מניעים את הדרמה הזו בהצלחה משיא לשיא. התוצאה היא קלאסיקה מהנה וסוחפת שראויה גם היום לתשומת לב.

התקיפה

בימוי: סידני לומט
| 112 דקות

קונרי מגלם שוטר שעשרות שנים במקצוע הותיר את נפשו מצולקת. חקירת עלמותה של ילדה והחשד שפדופיל מסתובב חופשי, מובילים אותו להתפרקות. עם תצוגות משחק מעולות מכל האנסמבל זהו סרט אינטנסיבי, שגם ממרחק חמישה עשורים ראוי לתשומת לב.

שם הוורד

בימוי: ז’אן ז’אק אנו
| 130 דקות

אב כנסיה פראנציסקני נוסע בלווית נזיר צעיר אל מנזר בצפון איטליה במטרה לחקור פרשיית רצח שהתרחשה במקום. ז’אן־ז’אק אנו יוצר אפוס עמוס סמלים ובונה עלילת מתח מרתקת, תוך שיחזור תקופתי של המאה ה־14, מהאפלות ביותר בתולדות הנצרות.

הפריצה לאלקטרז

בימוי: מייקל ביי
| 136 דקות

כימאי בשירות ה-FBI וסוכן ביון בריטי שברח לפני 30 שנה מכלא אלקטרז מצטפרים לצוות של יחידה צבאית מובחרת במטרה לנסות ולהשתלט על כנופיית טרוריסטים שהציבה טילים על האי ששימש פעם ככלא הנורא ביותר בארה"ב. סרט אקשן זריז ומענג שהיה לאחד הלהיטים הגדולים של הניינטיז וראוי לתשומת לבכם גם היום.