קלייר דרלינג

בוורדרון, כפר קטן בצפון צרפת, זה היום הראשון של הקיץ וקלייר דרלינג מתעוררת כשהיא משוכנעת כי זהו יומה האחרון. אז היא מחליטה לרוקן את ביתה ולהעמיד את חפציה למכירת חצר. ביניהם ישנם מנורות טיפאני ואוסף שעונים. כל חפץ מהדהד זכרונות מחיים עמוסי חוויות. שיגעון זה מחזיר את מארי, בתה, שאותה לא ראתה במשך עשרים שנה. הכח של קתרין דנב היה תמיד במידה של מסתורין, וגם כאן ההופעה שלה רחוקה מן המובן מאליו, ומתאימה בדיוק לקולנוע של ז’ולי ברטוצ’לי שבסרטיה תמיד מנסה “לחשוף את המוסיקה שבחיים עצמם” (פוזיטיף).