חמישי | 04.09.25

שעה פריטים
All day
 
6pm
18:00
18:00
8pm
סגור
לתכנית החודשית
מצחצחי הנעליים
בימוי: ויטוריו דה סיקה | 90 דקות
תאריך שעה אולם האירוע קוד כרטיסים
07.09.25
18:00
ראשון 07.09.25 18:00 סינמטק 1
2025-09-07 18:00:00 2025-09-07 21:00:00 Asia/Jerusalem מצחצחי הנעליים <p>אני חושב שעוני זה דבר מחריד, אבל הוא מצטלם נהדר, אפילו יותר מכל עושר שבעולם. יש יופי בעניות שלא קיים בשום עשירות. עושר זה דבר משעמם כשמצלמים אותו. עניות, יש בה פיוט. הבמאי שהשפיע עליי, במיוחד בשלב מאוחר יותר, היה דה סיקה. בשבילי, דה סיקה היה הבמאי של האדם הקטן, של האנשים הפשוטים, אבל עם עולם פנימי כל כך נפלא. הוא תמיד הרים אותם, שם אותם קצת מעל המדרכה, ולא מתחתיה, איפה שהם בדרך כלל חיו. אהבתי מאוד את העבודה שלו, במיוחד כשכבר התחלתי לחשוב במושגים של קולנוע ושל הבנה אמנותית - זאב רווח</p> Cinematheque Jerusalem Cinematheque
12.09.25
16:00
שישי 12.09.25 16:00 סינמטק 1
2025-09-12 16:00:00 2025-09-12 19:00:00 Asia/Jerusalem מצחצחי הנעליים <p>אני חושב שעוני זה דבר מחריד, אבל הוא מצטלם נהדר, אפילו יותר מכל עושר שבעולם. יש יופי בעניות שלא קיים בשום עשירות. עושר זה דבר משעמם כשמצלמים אותו. עניות, יש בה פיוט. הבמאי שהשפיע עליי, במיוחד בשלב מאוחר יותר, היה דה סיקה. בשבילי, דה סיקה היה הבמאי של האדם הקטן, של האנשים הפשוטים, אבל עם עולם פנימי כל כך נפלא. הוא תמיד הרים אותם, שם אותם קצת מעל המדרכה, ולא מתחתיה, איפה שהם בדרך כלל חיו. אהבתי מאוד את העבודה שלו, במיוחד כשכבר התחלתי לחשוב במושגים של קולנוע ושל הבנה אמנותית - זאב רווח</p> Cinematheque Jerusalem Cinematheque

מצחצחי הנעליים

איטליה 1946 | 90 דקות | איטלקית | תרגום לעברית

פסקואלה וג'וזפה, שני ילדים המתפרנסים מצחצוח נעליים ברומא, פועלים בשוק השחור במטרה לגייס הון שיאפשר להם לרכוש סוס. לכידתם ע"י אנשי חוק ערלי לב מובילה את הידידות בין השניים אל דרך ללא מוצא... "מצחצחי הנעליים" הוא אחד הניצנים הראשונים בזרם הנאוריאליסטי ששטף את איטליה בשנים שבאו אחרי מלה"ע השנייה. ויטוריו דה סיקה שפעל אז כעיתונאי, הכיר שני ילדים שהתפרנסו מצחצוח נעליים, סיפר עליהם לצ'זארה זוואטיני (מי שהפך לאיש החתום על יצירותיו המשובחות ביותר), וזה הכין את התסריט. כמו כל בני דורו התעלם מהטכניקות הסינמטיות המקובלות ובחר לצלם את הסרט באתרים הטבעיים וללא שום מניפולציות של תאורה וזוויות מצלמה, עם צמד שחקנים ילדים לא מקצועיים. התוצאה היא שיר הלל לרוח האנושית המשקף נאמנה את התוהו ובוהו שאיפיין את החברה האיטלקית באותן שנים. למרות האפקטיביות הרגשית שלו, "מצחצחי הנעליים" נכשל משום מה בקופות, אבל זכה באוסקר.