שני ימים בפריז

מריון הצרפתיה וג‘ק האמריקני חיים בניו יורק — הוא היפוכונדר, אותה מטרידות בעיותיו של העולם. בדרך הביתה מחופשה חלומית בונציה הם עוצרים בפריס כדי לאסוף את החתול שמריון הותירה בהשגחת הוריה. הם משתכנים בדירת ההורים, אנשי שמאל חביבים ופתוחים שאין להם שום בעיה להעביר את חילוקי הדעות ביניהם לפסים חמומים. לג‘ק זהו מפגש ראשון עימם ונדמה לו כי הם מסוייגים בגלל אמריקניותו. כל הביקור הזה הוא סוג של הלם תרבותי. האוכל שהצרפתים אוכלים נראה לג‘ק משונה ונהגי המונית שיכורים. אמנם השפה הצרפתית איננה שגורה על פיו אבל הוא מבין כי שיחותיה של מריון עם חבריה הישנים הן על סקס והוא מתחיל להילחץ ובכלל, פתאום הוא מגלה כי היו לה המון חברים. האם היא מסתירה משהו מפניו? ז‘ולי דלפי כיכבה אצל ריצארד לינקלייטר ב“לפני השקיעה“ ו“לפני הזריחה“ וסירטהּ כבמאית פוסע על הנתיב שסללו שני הסרטים הללו. אם להסתמך על דרק אלי, מבקר ה“וראייטי“, “בטון שלהם יש יותר חיוּת ויותר ייחודיות. עוד הוא כותב: רוחו של וודי אלן המוקדם חיה ועושה חיל ברחובות הבירה הצרפתית“. הסופרלטיבים הנ“ל קשורים ביכולת ההתבוננות, באמפתיה כלפי המגרעות של בני הזוג, במעמדים הרומנטיים המשעשעים, בהפגנת המשחק של דלפי את גולדברג, בתסריט המהוקצע ובדיאלוגים הפריכים.