הגירוש

סרטו השני של אנדריי זווגניצב, אחרי “השיבה“ המופתי בוחן גם הוא את מקומו של הגבר במארג המשפחתי. לאחר שילדיהם הקטנים זוחלים למיטות מגלה אווה לאלכס בעלה כי היא בהריון ולא ממנו. המשכו של הסרט עוסק בהתמודדות של בני הזוג עם הגילוי הזה. כמו ב“שיבה“, גם כאן לנרטיב, לצדה של כל התפתחות פרטית, יש גם מטען אלגורי. זווגניצב מתבל את סרטו בשלל סימבולים דתיים, מעצים את האווירה בעזרת מלאכת מצלמה מחוכמת שמסייעת לו לשמור על קצב חשיפת המידע. יותר מאשר עלילה, הוא מעוניין ביצירת אווירה והוא מצליח לעשות זאת בשילוב הנכון שבין מהלכי העלילה לשימוש בכלים סינמטיים. כך נולדת יצירה המפעילה את החושים ומגרה את המחשבה.