אדוארד השני

אדוארד השני, מלך אנגליה הצעיר, העדיף מאהב צעיר על פני אשתו ועל פני מימוש חובותיו הציבוריות. שפע הכיבודים בהם פינק את האהוב הצעיר והזנחת כל ענייני הממלכה, עוררו עליו את חמת האצולה, הכמורה וכמובן גם רעייתו הזנוחה. מכאן קצרה היתה הדרך למלחמת אזרחים, לאובדן השליטה על המדינה, ולפרידה טרגית מהגבר האהוב. “אדוארד השני“ נכתב ע“י כריסטופר מארלו — מחזאי ענק, אתאיסט ידוע לשימצה והומוסקסואל מוצהר, שמת בבית מרזח עוד בטרם מלאו לו 30 שנה. מחזהו משמש עבור ג‘ארמן נקודת מוצא לגמרי לא רעה בבואו להתריס כנגד השמרנות הקיצונית — פוליטית ומינית — שאיפיינה את החברה האנגלית גם בתחילת שנות ה־90‘ של המאה העשרים. הסרט כולו צולם באולפן, תוך שימור ניחוח התיאטרון האליזבתני וניצול מלאי התחמושת הסינמטית השמורה באמתחתו של מי שנחשב לאחד היוצרים המקוריים ביותר שקמו לקולנוע האירופי בסוף המילניום הקודם. השורה שכתב פעם מישהו על סרט אחר שלו — “כל פריים הוא נוק־אאוט“ — הולמת לכל הדעות גם את “אדוארד השני“.