הבמאית מונה אשש ("אלגנטיות של קיפוד") מחטטת בארגזים הרבים שהשאירה אמה קרול אחרי מותה. היא מעוניינת לברוא מחדש את דמותה של האם כדי להבין את הכוחות שהובילו אותה ליטול את חייה. לשם כך היא מבקשת מהשחקנית מריון קוטיאר לנסות ולאמץ את דמותה של האם. במהלך המטמורפוזה הזו, אנחנו נחשפים להיסטוריה המשפחתית: מוניק לאנג, סבתה של מונה היתה עורכת בגלימאר וסופרת מוערכת. אמה קרול גדלה בחיק הבוהמה, היתה קורבן לניצול וחזרה מהשפל לחיים בורגניים בלתי מספקים. ראינו סרטים לא מעטים שעוסקים בשאלות של דיכוי וניצול. כאן, בזכות הגישה הקולנועית חכמה וההליכה על התפר שבין עלילתי לתיעודי, נוצר משהו חדש: דיוקן משפחתי וחברתי משוכלל שמתבונן על האופן שבו טראומה משחזרת את עצמה דור אחר דור. "רגיש, כואב ואינטימי" (הוליווד ריפורטר).