הוא כוכב בקנה מידה בינלאומי, וכוכבו זוהר הרבה מעבר לשמי האופרה. פלאסידו דומינגו הוא תופעה של ממש, ומשהו מהכישרון, האנרגיה והכריזמה האינסופית שלו מנסה הסרט לתפוס, כשהוא מדלג אחריו, מהבמה אל משחק כדורגל, ומבית אופרה אחד לאצטדיון בקצה אחר של העולם. בנו מדבר עליו באהבה גדולה, חוזר ומסביר שאבא לא היה בבית, אבל כשבא לבקר, היה כל כולו אבא. ונדמה שזה הדבר שחוזר על עצמו – בכל מקום שבו הוא נמצא, דומינגו שם, כל כולו, וכל תפקיד על הבמה שהוא לוקח על עצמו הוא נכנס אליו ונטמע בתוכו כמו מעטים לפניו. יכולת המשחק שלו המתווספת לקול שמימי, והתמסרות מוחלטת לאמנותו, הובילו אותו להצלחה עצומה וחובקת עולם. הסרט משחזר את חייו, מילדותו במדריד, מעבר משפחתו למקסיקו בתקופת שלטונו של פרנקו, והצעדים הראשונים על הבמה שהובילו בסופו של דבר גם לשנתיים וחצי בישראל, בתחילת שנות ה-60. קולגות מדברים על ייחודו, ודומינגו עצמו מספר בחיוך בוטח וניצוץ בעיניים על קריירה שהיה שמח לחזור ולחוות אותה, מההתחלה.