אמלי היא צעירה פריסאית, יתומה מאם, מטופלת באב דכאוני, שעובדת כמלצרית בביסטרו ועדיין לא מצאה את אהבת חייה. מעשה טוב והחלטה אמיצה משנים את הלכותיה ומביאות אותה לפתחו של אושר גדול. זהו, לכאורה, תקציר העלילה של "אמלי" אבל למעשה מסתתר כאן אחד הסרטים היותר ממזריים של שנות האלפיים. תנופת הבימוי של ז'אנו, המתיקות הממכרת של אודרי טוטו, הצבעונית המשכרת של פריז - כל אלו הופכים את הסרט לאחד מן הסרטים המעוררים והנעימים שנצפו בשנים האחרונות - מעין גרסה קולנועית לצמר גפן מתוק: ורוד, מתוק ומלא אויר חם. לא שמדובר באיזה יצירת מופת, אבל הפינוק הקטן שנקרא "אמלי", התחושה הנעימה (גם אם מזוייפת) שהוא משרה בגוף הופכים את הצפייה לחוויה שווה ביותר. ועל כך תעיד הצלחתו האדירה ברחבי העולם.